שפת אמת, שמות, ויקהל י״דSefat Emet, Exodus, Vayakhel 14
א׳תרמ"ט
1
ב׳בפסוק אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות כו'. דהנה כבר ניתן השבת זכור ושמור ומה ענין מצות השבת שנית. ויתכן כי השבת יש בו כמה מדריגות זו למעלה מזו כפי תיקון ועמידת בני ישראל. ויש בו בחי' מעשה דיבור ומחשבה. זכור ושמור זכירה בפה ושמירה בלב. ועתה הוא במעשה כמ"ש לעשות. כי בשעת קבלת התורה כתיב אמרתי אלהים אתם כו' והיו למעלה מעשי' גשמיות. ואחר החטא כתי' אך את שבתותי תשמורו. אך הוא לשון מיעוט שהוא מדריגה שלמטה ממה שהי' להם קודם החטא. וכתי' בשבת ביני ובין בני ישראל אות הוא לעולם. פי' בכל מקום מצב בנ"י אור השבת כביכול יורד אצלם. וכיון שירדו בני ישראל בעשי' גשמיות ניתן להם גם השבת בעשי'. ואיתא בזוה"ק פרשה זו בפ' ביני ובין בנ"י כו' כי רוחא דקדישא דיורד בשבת קודש כולל רוחניות וגשמיות ע"ש. והוא מדה במדה ע"י שבנ"י מבטלין כל המעשים בש"ק ועוזבין כל המלאכות כדי לקבל קדושת השבת. כמו כן השבת מתלבש בלבוש אמצעי שיוכלו בנ"י להתקרב אליו. וכל מדותיו של הקב"ה וב"ש כן הוא. כמו שאדם מייגע עצמו בעוה"ז להפרד מן הגשמיות. כן זוכה בעוה"ב להתקרב להקדושה. כי באיזה צד יוכל ילוד אשה להתקרב בקדושה עליונה. רק בזה הדרך מדה במדה שהקב"ה נוהג עמנו. והרמז כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה:
2
ג׳במדרש שאו מרום עיניכם כו'. בזכות אלה שמות כו' ואלה בזכות אלה החוקים כו'. כי הנה תכלית בריאת עולם הי' לכבודו ית'. וכמ"ש ז"ל בשביל התורה שנק' ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית. שבנ"י בכח התורה מעידין ומבררין הנהגתו ית' את העולם. וזה קיום העולם. כמ"ש במד' הנ"ל בזכות ישראל והתורה. אך בני ישראל צריכין לברר זאת בכל יום להעיד עליו ית' כמ"ש שמ"ע ר"ת "שאו "מרום "עיניכם. כי לבנ"י ניתן חכמה ודעת שיכולין לרומם הבריאה ולדבקה בשורש העליון. וזה עצמו הי' במלאכת המשכן שהי' כולל כל מעשה בראשית. ולכן אמרו חז"ל יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ. וז"ש ראו קרא ה' בשם שנתן לו השי"ת דעת לדבק כל התחתונים בשורשם העליון. כי קריאה הוא מינוי כמו ויקרא ה' לאור יום קריא רחמנא לנהורא ופקדיה אמצותא דיממא כו'. לכולם בשם יקרא היא התורה שכולה שמותיו של הקב"ה. וכמו שבכח התורה מעידין בני ישראל על הקב"ה שברא שמים וארץ. כן הי' במלאכת המשכן עדות בעובדא. לכן נקרא משכן העדות:
3
ד׳בפסוק כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' כו'. דאיתא במדרש מים רבים לא יוכלו לכבות כו' האהבה כו' בני עשו לי יריעות עזים ושכנתי בתוכם כו'. והענין הוא כי האהבה והדביקות אשר קיבלו בנ"י בהר סיני הוא חי וקיים לעולם. אבל ע"י החטא אינם יכולין להוציא מכח אל הפועל אהבה הגנוזה. ולכן אחר החטא הוצרכו לזו הנדבה. שבכח התרומה הזו הוציאו הנדיבות והתשוקה והדביקות מכח אל הפועל עד שהמשיכו את השכינה למטה. ולכן נק' משכן העדות שהוא עדות שהשכינה שורה בישראל. ובזמן המשכן והמקדש הי' באמת השראת השכינה. ומה זו עדות. רק שהוא עדות גם לכל הדורות. שאעפ"י שאין הקדושה בהתגלות. מ"מ בפנימיות לבות בנ"י נשאר רושם הקדושה. ובאמת בכל המצות הוא כן אשר הם עצות איך להוציא הנדיבות והרצון מהכח אל הפועל כמ"ש כאן כל נדיב לבו כו'. פי' שהתרומה זו הוציאה כל הנדיבות והרצונות שהיו טמונים בלבותם. כן כל מצות שנקראות נר כמ"ש נר מצוה וכתיב נר ה' כו' חופש כל חדרי בטן. ויכולין להעלות כל הרצונות לה' ע"י המצות. ומלאכת המשכן הי' עדות על כל הדורות להודיע שאעפ"י שהחטא מבדיל מ"מ לא יוכל לכבות האהבה כנ"ל:
4