שפת אמת, שמות, יתרו ב׳Sefat Emet, Exodus, Yitro 2
א׳תרל"ד
1
ב׳עושי דברו לשמוע בקול דברו. מעיקרא עושי והדר לשמוע כו'. כי בנ"י מעוררין דבר ה' שיש בכ"מ. וכתיב כמה פעמים שמוע תשמעו בקולי. מכלל שיש קול הנשמע תמיד. והיא התורה שנברא בה כל הבריאה. וכפי מעשי האדם שנמשכין אחר דרך התורה. וכמ"ש כל אשר דבר ה' נעשה. פי' שנתברר להם שכל המעשים יש בהם כח דבר ה'. והוא המחי' כל. כן נתגלה להם דבר ה' והוא עשרת הדברות. דכ' וידבר כו' לאמר. פי' שעשרה מאמרות הם בכלל. ועשרת הדיברות היו תיקון העשרה מאמרות. ואחר יציאת מצרים נתגלה זה הקול והדיבור עד שגם יתרו שמע. כי הוציא כו' הוא טעם שלאשר יצאו בנ"י ממצרים נתגלה קול התורה. וכן בשבת ניתן תורה. לאשר כי בשבת מתבטלין מכל המלאכות והוא תיקון המעשה לכן כתיב זכר ליצ"מ. כי בשבת מתעורר בחי' יצ"מ כמ"ש המענג שבת נותנין לו נחלה בלי מצרים. ולכן נפתח זה הקול בשבת. "שמוע "תשמעו "בקולי ר"ת שב"ת. לכן איתא כי מרע"ה מחזיר לישראל בש"ק הכתרים של נעשה ונשמע:
2
ג׳במדרש לקחת מתנות בלקיחה במתנה כו'. אא"ז מו"ר ז"ל פי' עמ"ש יגעתי ומצאתי. פי' כי א"א לזכות ע"י היגיעה רק בדרך מציאה. פי' כשהקב"ה רואה יגיעת האדם לש"ש. נותן לו במתנה כו' ודפח"ח. וכן י"ל כאן כי בוודאי האדם מצדו צריך ליתן את כל נפשו ומאודו בעבור התורה. ומ"מ א"צ לתת מעות כי העיקר הרצון. ומי שיש לו זה הרצון באמת אדרבא נותנת לו התורה חיים בעוה"ז ובעוה"ב:
3