שפת אמת, שמות, יתרו ז׳Sefat Emet, Exodus, Yitro 7
א׳תרל"ט
1
ב׳במדרש רעך ורע אביך א"ת כו' ע"ש. לץ תכה ופתי יערים כו'. כי בוודאי כל סמיכות ענין יצ"מ ועמלק ויתרו א' הוא. דכ' על יתרו עשית חסד עם כל בנ"י. והענין הוא דכ' ברפידים שרפו ידיהם. כי לא יוכל האדם להיות מוכן למלחמה תמיד. ורצון הבורא ית' הי' להיות כל האומות בטלים לבנ"י. והי' תיקון גמור בקבלת התורה. לכן ביצ"מ וקי"ס כ' שמעו עמים ירגזון והי' גם עמלק בכלל. אך ברשעתו בא להלחם. אף כי ידע כי עוקר עצמו מן השורש מסר נפשו לרעה. לכן יש לנטור לו איבה לעולם. ומה שקילקל עמלק בא יתרו ותיקן. ע"י שהכניע עצמו חזרו האומות להתבטל לבנ"י. ובוודאי אם לא הי' שום חלישות כח לבנ"י. לא היו צריכין לסיוע זאת. [והיו דביקין כולם במרע"ה ולא היו צריכין לעצה של יתרו ואתה תחזה כו'. והי' תיקון הכולל] אבל על ידי שרפו ידיהם היו צריכין להיות להם סיוע ע"י שכנים. וזה נוהג בכל איש ישראל שע"י שירים של ימי אהבה יכולין להחיות עצמו גם בימי השנאה כמ"ש בס' הישר לר"ת ז"ל. וזה ענין יתרו. דאי' במדרש לריח שמניך כו' ע"ש בשה"ש. כי מרוב עבודת בנ"י נמשך הריח גם לאומות שא"י לקבל גוף הקדושה רק ריח טוב. ובמתן תורה אף שהדיברות היו לבנ"י. מ"מ ע"י שזכה העולם לקבל חבלים אלו. נכנס בכל הברואים רוח טהרה. וכמו כן באדם עצמו [*עולם] קטן שכולל הכל. ועיקר תורה ומצות הם בנפש האדם. אבל הגוף מקבל ג"כ ריח קדושה וטהרה. משל הנכנס לחנותו של בושם אע"פ שלא קלט. ריח טוב קלט. ושיריים הללו של הגוף נשארין להתחזק גם בימי נפילה וירידה כנ"ל. וז"ש רעך כו' אל תעזוב ואז א"צ לשום סיוע. וזאת הי' מדרגת אבות עולם. ואם עזבת צריכין להשמר תמיד. וצריכין לקבל עצות משכן קרוב כו'. וכמו כן אברי הגוף שכנים להנפש כנ"ל. וע"י שבנ"י מתחילה קבלו עליהם על מלכותו ית' לפנים משורת הדין. עד שנתקרבו גם האומות מריח העודף כנ"ל. עי"ז אף שנפלו אח"כ ממדרגתם הי' להם עצות מרחוק כנ"ל:
2
ג׳בפרש"י ועשית כל מלאכתך שיהי' כאלו כל מלאכתך עשוי'. ולא תהרהר אחר מלאכה. ובמ"א כ' רש" מנוחת מרגוע ולא מנוחת עראי. פי' להיות רצון האדם להשאר במנוחת השבת. ושלא יצטרך לחזור לעבודת ימי המעשה. ובאוה"ח כ' כי הבורא ית' נותן בש"ק חיות לימי השבוע. וקיום העולם בכל שבת מחדש על ששת ימים בלבד. ע"ש כאן ובפ' בראשית. וכמו כן צריך להיות עבודת האדם רק לששת ימים. רק אחר שבת חוזר למלאכה על ששה ימים בלבד. ובאמת ע"י התשוקה והרצון לקבלת השבת יוכל להיות נעשה ונגמר כל מלאכתך כמ"ש בע"ת בחילא סגי בשעתא חדא ורגעא חדא מתקנין הכל ע"ש. לכן איתא שיש רשות לאדם לרוץ ברה"ר בע"ש בה"ש. והבן זאת: והנה השבת הוא משל לעוה"ב. וכפי מה שיוכל האדם להתקרב לקדושת השבת כן יש לו שייכות לעוה"ב. לכן צריך האדם בכל שבת לעזוב כל עניני עוה"ז ולזכור עצמו שצריך להכין עצמו לשבת הגדול היינו לעוה"ב. לכן צריכין לשוב בתשובה בעש"ק כמו קודם הסתלקות האדם מעוה"ז וע"י השתוקקות אל השבת כמ"ש:
3
ד׳בפסוק וכל העם רואים א"ה כו'. פי' כמ"ש אנכי ה' אלקיך. שראו בנ"י כ"א את שורש חיותו וראו עין בעין חלק נשמת ה' ממעל שיש לכל א'. ולא היו צריכין להאמין את הדיברות. רק ראו את הקולות שכך הוא כאשר ה' דובר:
4
ה׳איתא במד' כשאמר הקב"ה אנכי ה' אלקיך נזדעזעו כל הברואים. כל אחד סבר שאליו הוא מדבר כי הוא אלהי כל הברואים. וכשאמר אשר הוצאתיך מא"מ ידעו שלבנ"י הוא מדבר כו'. פי' וודאי הכל אמת כי דיבור ה' אלהיך הוא לכל הברואים. אבל זה הכח ניתן לבנ"י שבאמצעיות מעשיהם ימשכו מלכותו ית' על כל הברואים. וזה צריך כל איש לידע כי צריך להמליך הבורא ית' על כל. והיינו דכתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. פי' אף כי הבורא ית' הוא מלך עולמים. אבל כך הי' רצונו ית' שיהי' מתפשט כח מלכותו על הכל ע"י בנ"י שהם ימליכוהו [ועיין במד' פ' תצוה המשל (למלך) [לחכם] שציוה לאשתו כו' ע"ש]. וז"ש ממלכת כהנים שממילא הם שרים כמ"ש רש"י כהנים שרים ע"י שנמשך הכל על ידיהם הם ראשונים למלך כנ"ל:
5