שפת אמת, בראשית, חיי שרה ג׳Sefat Emet, Genesis, Chayei Sara 3
א׳תרל"ג
1
ב׳ב"ה
2
ג׳במדרש יודע ה' ימי תמימים כו' כשם שהם תמימים כך שנותיהם כו'. פי' תמים מתפרש בב' אופנים. א' שאין בו מום והוא בשלימות. ולזה שייך גם הזמן. כי האדם נברא להוציא שלימותו מכח אל הפועל. וכיון שנברא בעוה"ז ויש לכל אחד זמן קצוב. ע"כ שיש שייכות הזמן לשלימותו. ופשוט ע"י שמתחדש לו ידיעות בכל יום וכמ"ש אא"ז מו"ר ז"ל כי יום נקרא ע"ש ההארה כמ"ש ויקרא אלקים לאור יום עכ"ד. והיינו שבכל יום הקב"ה מחדש בטובו מעשה בראשית. נמצא שנותן הקב"ה בכל יום נקודה התעוררות בכל איש ישראל להתדבק בו וז"ש אשר אנכי מצוך היום כו' בכל יום כחדשים כו'. ומי שמקבל כל אלו ההארות על זה נאמר יודע ה' ימי תמימים שע"י הימים נגמר שלימותו. וכ"כ בזוה"ק שע"י הימים נעשה לבוש אל האדם. והיינו שיש בעולם העליון ג"כ הסתרות מסט"א שלא יוכל כל אחד לגשת להקודש. וע"י הכנעת עוה"ז והתהפכות הטבע נעשה לבוש שמתחבר הטבע שמכונה בשם זמן טפל אל הקדושה. וז"ש שנותיהם תמימים. שהצדיק מדבק כל יום בשורשו וע"י שמקבל ידיעות והשגות בהמשך הזמן עי"ז מראה תועלת בהזמן ומתעלה ג"כ. ויודע ה' כו' פשוט שימי הצדיקים הם רק בידיעת ה' שנתוסף לו תמיד ידיעות חדשות כנ"ל. ויש עוד פירוש תמים שאינו מהרהר כמ"ש רש"י ז"ל ע"פ תמים תהי' עם ה' אלקיך. וג"כ נכון על הזמן והטבע שנראה סותר להקדושה רק ע"י עבודת האדם מקרב הכל להיות אחד שמתדבק רק בפנימיות ומעלה הזמן כנ"ל:
3
ד׳שני חיי שרה כולן שוין לטובה. פי' שיש כלל ופרט שבכל יום צריך לתקן דבר מיוחד כמ"ש ז"ל שס"ה ימים כל יום נגד לא תעשה מיוחדת שהיום מזכיר האדם הזהר בי ושמור לאו זה. וכן להשיג ידיעת הבורא ב"ה וב"ש. רק שצריך להיות שכל השגה שמשיג האדם כל ימי חייו. ישארו קבוע בלבו כל ימי חייו וז"ש בא בימים שכל הימים באו אתו כאחד וע"ז נאמר השמר כו' פן תשכח כו' אשר ראו עיניך שכל מה שאדם משיג ורואה בשכלו צריך שישאר אצלו לעולם כנ"ל. וכ"כ והיו הדברים כו' מצוך היום על לבבך כו'. אף שקאי על המצות מ"מ כל השגות שבאדם הוא שהקב"ה פותח לבבו. צריך שיקבעו בלבבו כנ"ל. והגם שאנו רחוקים מזה להשיג בכל יום השגה מיוחדת. עכ"ז כפי הרצון שבאדם עוזר הקב"ה לבטל הטבע והזמן להשי"ת. וזהו ג"כ פי' כשם שהם תמימים כך שנותיהם כו'. כי כפי התמימות שבלב נותן השי"ת שיתבטל הטבע והזמן לזה האדם. וכ"כ לאל גומר עלי דרשו חז"ל על קידוש החודש כו'. שלהביא קדושה תוך הזמן והטבע עוזר הקב"ה לפי הרצון שבישראל כנ"ל:
4
ה׳במדרש עבד משכיל כו' כבר קללתו בידו כו' מוטב להשתעבד בבית הזה כו' ע"ש. איתא בזוה"ק שיש בעבודת השי"ת ב' בחי' עבד ובן ע"ש. שבודאי בני ישראל בנים לה' אלקיכם. וזהו הנשמה שבאדם. אבל בבואה לעוה"ז להתלבש תוך הגוף וגשמיות. הוא בחי' עבד. ובחי' זו הוא רק להכניע ולבטל עצמו. וצריך להיות בחי' זו יקר בעיני האדם ג"כ. וכן בכל דבר שבעולם יש חיות פנימי. וצריך האדם להיות משכיל ולהבין שכיון שנשתעבד בעוה"ז להיות דבוק בגשמיות. העצה להתבטל לנקודה הפנימית שבכל דבר. שמלכותו בכל משלה. ועי"ז יכול לצאת מבחי' עבד לבחי' בן. ובחי' עבד על שם זה. שבעוה"ז הכל במעשה ובעובדא. וזה ג"כ ימי המעשה ואח"כ שבת קודש: יש ללמוד מאליעזר ע"י ששרת באמונה יצא מארור לברוך. ובזוה"ק שבח אותו שנתפאר במה שהוא עבד לאברהם ע"ש פ' וירא ע"פ בן לשרה אשתך כו'. ולזה נתקן ק"ש ב"פ בכל יום דאיתא בכל יום קללתו מרובה מחבירו. והענין ע"י שבנ"י מעכבין כל העולמות בהתרשלות בעבודת השי"ת. בפרט עתה שביהמ"ק נחרב בעוה"ר. ועי"ז שאדם קורא ק"ש בכל לב. וחפץ לקבל עליו מלכות שמים להשתעבד אליו בכל לב ונפש. יוכל לצאת מארור לברוך כנ"ל. וחשבון זה צריך להיות תמיד בלב האדם. איך כל העולמות תלוים בו כמו שנאמר כל שתה תחת רגליו:
5