שפת אמת, בראשית, חיי שרה ל׳Sefat Emet, Genesis, Chayei Sara 30
א׳תרס"א - תרס"ב
1
ב׳ב"ה
2
ג׳במדרש יודע ה' ימי תמימים כו'. דעיקר כח האבות היה לתקן הזמן שהוא תחת הטבע וזהו השלשה תפלות שתקנו לפי שינוי הזמנים. דאיתא תורה נק' חיי עולם ותפלה חיי שעה שהתורה עצם עץ החיים. ותפלה חיי שעה. שיש עתים וזמנים שהחיות מתגלה גם בעוה"ז כמ"ש לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים. ובאמת זה החיות מתעורר רק ע"י תשוקות התחתונים. לכן נק' חיי שעה מלשון רצון ותשוקה. וכ"כ לכל חפץ תחת השמים וזה מרוב הרצון ותשוקת האבות במס"נ. מצאו גם תחת השמים אלה התיקונים והוא תיקון חטא האדם. וז"ש מתחלה אלקי השמים ועתה אלקי הארץ. שהמשיכו חלק אלקות גם בארץ. וקבעו זמנים למצוא החיות כמ"ש ונחלתם לעולם תהי':
3
ד׳במדרש יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים שהשרץ מגופי תורה וניתן ברמז ופרשתו של אליעזר אומרו וכופלו. דיש בחי' בן ועבד. עבד בחי' תיקון הגוף וע"ז כתיב ששת ימים תעבוד. והוא שצריך לצאת מכלל ארור לכלל ברוך. כי הנשמה בחי' בן. וז"ש עבד משכיל ימשול בבן מביש. כשהגוף משרת הנשמה באמונה. אז גם הוא יש לו תיקון. כי סוף הנשמה לעלות לשרשה ויכול להעלות גם הגוף להיות בתוך אחים יחלק נחלה. ונקראת הנשמה בן מביש שהיא חלק אלקות. והוא מבייש כל העולם. רק שנשתלחה בעוה"ז להיות מתלבש בגוף. וכתיב תמשילהו במעשה ידיך מעשה ידיו של הקב"ה הנשמה. אבל הגוף מושל עליו בעוה"ז. וכשהוא עבד משכיל מצליח ומתעלה גם הוא. וכמו כן בביטול ימי המעשה אל השבת מושך ברכה מן השבת כמ"ש ויברך את יום השביעי את הטפל עמו כמ"ש במ"א. ובמדרש מי בכם ירא ה'. דורש ב' פירושים. א' על אברהם. שומע בקול עבדו שהקב"ה שמע בקול עבדו. פי' ב' על אליעזר ששמע בקול עבדו של מקום. ופי' הב' על הגוף כשמכניע עצמו אל הנשמה עבדו של מקום יכול לבטוח בה' גם בתוך החושך כמ"ש הלך חשכים יבטח בשם ה' כו'. והפי' הראשון על מעלת נשמה גדולה שמעלית גם הגוף. וזוכה שגם קול עבדו של הגוף מתקבל לפני הקב"ה. וזה נאמר על צדיקים גדולים כענין האבות שנעשו מרכבה למקום ב"ה. אך בכל איש ישראל נמצא ב' הבחי'. ובשבת קודש שיש הארה מנשמה יתירה יש עלי' גם אל הגוף כמ"ש למען ינוח עבדך שורך חמורך כמ"ש במ"א מזה:
4
ה׳וכתיב אדם לעמל יולד ואמרו חז"ל ע"ז אשרי מי שעמלו בתורה. והוא בחי' עבד משכיל כמ"ש באליעזר כבר קללתו בידו כו'. כמו כן הגזירה אחר החטא לעבוד את האדמה אשר לוקח משם והוא הגוף שנלקח מאדמה. וכשהגוף משכיל לשרת את הנפש באמונה יוצא מכלל ארור לכלל ברוך וכן הכנת ימי השבוע אל השבת שהשבת נותן ברכה לכל ימי השבוע לצאת מכלל ארור. ולכן סעודת שבת נק' סעודתא דמהימנותא. כי לפי האמונה שמאמינין בשבת ומבטלין כל המעשים אל השבת כך מקבלים ממנו הברכה כנ"ל:
5
ו׳במדרש יודע ה' ימי תמימים כו' שחביב שנותיהן של צדיקים לפני הקב"ה בעוה"ז ובעוה"ב. לפי שהצדיקים גם בעוה"ז כל מגמתם ותשוקתם להכין עצמם לעוה"ב כדאיתא העוה"ז כפרוזדור לפני עוה"ב ומתאחד להם עוה"ז עם עוה"ב. ובמדרש תנחומא איתא על שרה זממה שדה ותקחהו על מערת המכפלה. לומר שכל ימי חייה הי' כל מגמתה להכין לעצמה מקום בקבר. כדאיתא על זאת יתפלל כו' לעת מצוא זו מיתה וקבורה. עד שהוציאה מכח אל הפועל ומצאה זה המקום המובחר מכל המקומות. וכדאיתא בזוה"ק על רשב"י ע"ה עד דברירנא לי מקום אוריכו לי עד השתא. ואיתא בזוה"ק ויקם שדה עפרון שהי' קימה למערת המכפלה שעד עתה היתה תחת יד עפרון ונכנסת עתה בקדושה וגם הי' קימה לאדם וחוה ע"ש. דכמו שהביאו מיתה לעולם אדם וחוה. כמו כן אברהם ושרה הביאו תחיית המתים בעולם. ומצד תחיית המתים יש קוסטא דחיותא מנפש בגוף גם בקבר. ולכן נעשה תיקון זה לאדם וחוה עתה כמ"ש שם בזוה"ק. דבאמת כל אלה הדברים מיתה ותחיה היו מוכנים להיות. שמכל זה נתברר העדות על הקב"ה. כדאיתא במשנה הילודים למות והמתים להחיות והחיים לידון והכל כדי לידע להודיע שהוא היוצר הבורא הדיין כו'. רק שע"י הצדיקים יצא הדבר מכח אל הפועל. הילודים למות על ידי אדם וחוה. והמתים להחיות על ידי אברהם ושרה. וכן רמזו ג"כ חז"ל תחה"מ מן התורה מנין דכתיב למען ירבו כו' לתת להם כימי השמים כו'. שנשבע הקב"ה לאבות שיתן להם הארץ בתחיית המתים. כימי השמים רומז לשנות האבות כמו מהלך עץ החיים ת"ק שנה שהוציאו האבות כח עץ החיים בעולם. ונאמר עוד החיים לידון בחי' יצחק מדה"ד הוא הדין הגדול אחר התחי'. לידע להודיע להוודע זה תכלית האחרון בחי' יעקב וישראל וישורון שאז יתברר דעת שלימה כמ"ש ומלאה הארץ דעה והוא תיקון השלם נחלה בלי מצרים שיהי' לעתיד לבוא. ויתכן עוד לומר שאלה הד' תיקונים בחי' קרית ארבע הוא תיקון עץ הדעת דכתיב בי' ומשם יפרד והיה לד' ראשים ויתוקן הדעת בד' בחי' אלו ע"י התמימים. וזהו יודע ה' ימי תמימים. והנה שבת הוא מעין עוה"ב נחלת יעקב וסהדותא אקרי בחי' לידע להודיע. וכ' בי' לדעת כי אני ה' מקדישכם. כמו שנמצא הדעת בנפשות הצדיקים. לפי שהם בני עוה"ב מתנוצץ בהם הארה גם בעוה"ז. כמו כן בזמן בשבת שהוא מעין עוה"ב:
6
ז׳במדרש עבד משכיל כו'. פי' משכיל בעבודתו שאינו ע"מ לקבל פרס רק נותן נפשו להצליח בשליחותו וזו המעלה יתירה שיש לבנ"י גם בבחי' עבדות כמ"ש עבדי הם כי בבחי' בנים אין שייכות לשום אומה. וזה רמז בן מביש שבקבלת התורה שנקראו בני ישראל בנים ביישו את כל העולם. אבל בגלות בבחי' עבדות עדות יתירה על בנ"י שהם עבד משכיל. ומעין זה בימי המעשה עם השבת כי שבת בחי' בנים שמתגלה כח הנשמה ירא שבת ירא בשת שהארת הנשמה מבייש לכל אוה"ע כי אין נשמה רק לבנ"י. ובימי המעשה בחי' עבד. אבל כשהעבדות בהשכל שלא על מנת לקבל פרס ימשול בבן מביש. ולכן כפי עבודת ימי המעשה כך זוכין להנשמה בשבת:
7
ח׳ברש"י שני חיי שרה כולן שוין לטובה. עפ"י מ"ש במדרש למה שני חיי שרה באחרונה לומר לך שחביבין חייהם של צדיקים לפני הקב"ה בעוה"ז ובעוה"ב. ובאמת זה בחי' מדת ההשתוות לצדיקים הגדולים כאבות ואמהות שהנשמה שנשתלחה בעוה"ז לא קיבלה שום שינוי כמו שהיתה בעולם העליון כך היתה בעוה"ז. ועושית שליחות הקב"ה בשלימות. ז"ש כולן שוין לטובה. החיות בעוה"ז והחיות שלעולם הבא. וע"ז כתיב חי חי יודוך. חיי עולם וחיי שעה. כמ"ש לעיל מזה וזה ההשתוות הוא מדריגה גדולה מאוד:
8