שפת אמת, בראשית, לחנוכה י״גSefat Emet, Genesis, For Chanuka 13
א׳תרמ"ד
1
ב׳ב"ה
2
ג׳לשנה אחרת קבעום ועשאום יו"ט. מקשין למה לא בשנה הראשונה. והענין הוא כי הנה כל אלה הימים אשר המה קבועים לדורות המה עמודים שהעולם עומד עליהם וכמו הג' רגלים שהם ממש רגלים שכל השנה נשען עליהם רק בדורות הקדמונים הי' די להם בג' רגלים. ודורות האחרונים שהי' גלוי וידוע לפני אבינו שבשמים שלא הי' לנו תקומה ח"ו והוסיף לנו מועדות אלו. ואנו נתקיים בנו אין שוטה נפגע. אבל חכמים הראשונים ועובדי ה' באמת. בלי ספק מרגישין ורואין שבבוא זמנים הללו א"א להתקיים בלי סיוע היו"ט הזה והמצוה של הנרות שהמה מאירין בתוך החושך. ולפי דעתי נראה בנוסח הלשון בימים ההם בזמן הזה ומדקדקין על כפל הלשון. ול"נ לפמ"ש. כי זה הנס הי' בעתו. הן לפי סדר הדורות פי' שעד אז הי' להם די בימים טובים הראשונים עד שראה הקב"ה שנצרך לנו עוד רגל כנ"ל. דכתיב הכל עשה יפה בעתו. והקב"ה מקדים רפואה קודם למכה ומסתמא התחיל אח"כ חשכות וראו והבינו חכמי הדור בני בינה כי הקב"ה הכין להם בשנה הקודמת זה הנס והמצוה דנרות חנוכה לתשועה. לכן לשנה אחרת קבעום שהבינו למפרע שהוא א' מעמודי השנה. ובערך הדורות אמרו בימים ההם. וכמו כן בכל שנה בזמן הזה ממש קודם חודש טבת נצרך לנו בכל שנה ושנה הארת הימים הללו וע"ז אמרו בזמן הזה. ובודאי הרגלים שבתורה המה במעלה עליונה כענין ההפרש בין נבואת מרע"ה בזה הדבר אספקלריא המאירה. ורגלים אלו דחנוכה ופורים שהמה רק דברי קבלה ותורה שבע"פ לכן נק' חנוכה כה בחי' שאר נביאים כמ"ש בס' קדושת לוי. אכן נראה לי כי אפשר לנו לזכות יותר ברגלים אלו שאותם יכולין לקיים בשלימות. כי ברגלים חסר לנו עליות רגל שזה הי' עיקר שמחת החג. וימים טובים דחנוכה ופורים יכולין לקיים בשלימות. הגם כי בודאי גם עתה השיריים בימי הג' רגלים המה רב מאוד מכל הרגלים דחנוכה ופורים. אבל בצד זה יש מעלה לחנוכה ופורים שמקיימין אותן המצות בשלימות. וברגלים הי' באמת עליות נפשות בנ"י כמ"ש יראה כל זכורך והיו משתנים באמת ונתעלו ממדריגה למדריגה שזה לשון עליית רגלים וכאשר רמזו חז"ל צריך אדם לטהר עצמו ברגל ובמ"א הארכנו בזה. אבל בימים אלו יכולין לקבל הארת היום טוב כמו שאנו עומדין בלי שינוי. וזה רמז חנוכה כה כמו שהם. כי ברגל מתעלין בנ"י להקדושה ועתה הקדושה בא לנו לתוך מקום החושך ולכן המצוה למטה מי' ומבחוץ כמ"ש בספרים מזה:
3
ד׳אא"ז מו"ר ז"ל הראה רמז במשנה מחג ועד החנוכה מביא ואינו קורא ולא אמר עד כ"ה בכסליו. לרמוז כי נמשך הארת החג עד חנוכה. ולפי"ז נראה כי התחדשות השנה שבתשרי נמשך עד עתה ולכן מביא עוד ביכורים שעוד הזמן בכלל ראשית השנה. ולכן נקרא חנוכה שעתה נגמר החינוך והתחדשות של השנה. ואיתא בשמחת בית השואבה לא היתה חצר שאינה מאירה באור בית השואבה ע"ש אריכות הגמ' במנורות שהיו שם. ויתכן לרמוז שכמו שנמשך האור מרחוק בעולם. כך נמשך בזמן השנה הארות החג. וכמו כן בנפש האדם כי עולם שנה נפש הם דוגמא אחד. וכפי רוב שמחת נפשות הצדיקים בסוכות כך נמשך האור מרחוק גם בבחי' עולם ושנה. ולכן הדור של חשמונאי התחזקו בימים האלו עוד מהארת החג דכתיב אסרו חג בעבותים הוא עבותות אהבה ותשוקה כמ"ש במ"א. עד קרנות המזבח רמז לחנוכה ופורים שהם ענפים שיוצאין מגוף הרגל ונקראין קרנות המזבח:
4
ה׳ימים טובים בהלל והודאה. שבאמת בני ישראל נבראו רק להודות לה' כמ"ש עם זו יצרתי כו' תהלתי יספרו. ובגלות אינם יכולים לברר כבודו ית' בעולם כראוי. כדכתיב איך נשיר כו' שיר ה' על אדמת נכר. ובימים האלו מתנוצץ הארות מבית המקדש ויכולין לעסוק בהלל והודאה כי הנרות הם הארות ממנורה שבמקדש. וע"י שהיונים רצו להשכיח תורת ה' וגם בזמן שהי' המקדש קיים פרצו בו פרצות וטמאו שמנים שבהיכל. לכן כשנקם הקב"ה וב"ש את נקמתינו. עשה לנו זכר במצות נר חנוכה להיות נמשך קדושת ביהמ"ק גם בזמן הזה שהמקדש חרב. ויכולין בימים אלו למצוא הארת קדושה וטהרה גם מבחוץ. ואמרו קבעום ועשאום לשון כפול. שהחכמים פעלו שיהיו ימים טובים בשמים. ושיתמשך התגלות הקדושה שיורדת הארה מן השמים בימים אלו. וגם פעלו שיהיו ימים טובים למטה בנפשות בנ"י שיתעורר לבבם בנקל באלה הימים. וב' אלו הם בחי' הלל והודאה התגלות האור הוא הלל. והכנעת טהרת הלב שבגוף האדם הוא הודאה. וזהו ענין המחלוקת מוסיף והולך פוחת והולך כאשר שמעתי מפי מו"ז ז"ל כי הנר הוא מאיר ושורף והוא ב' בחי' הנ"ל שבימים אלו התגברות הארת הנשמה והכנעת הגוף. כמו שכ' מרבה כבוד שמים וממעט כבוד עצמו זהו הלל והודאה:
5
ו׳ומה שקבעו להלל ולהודות דוקא יש לומר עפ"י מ"ש הרמב"ן ז"ל ושאר מפרשים כי חטאו בזה החשמונאים שהיה להם להחזיר המלכות לבית דוד. ולכן יתכן שהמה עצמם רצו ליתן חלק לדוד המע"ה בנס זה. והרגישו כי ממנו היה להם סיוע לבטל מלכות היונים וידוע כי דוד המע"ה נקרא נעים זמירות ישראל והוא נטע נטיעה זו של הלל והודאה תוך לבות בני ישראל כמ"ש אודה ה' בכל לבב פירוש כשאמר דוד המע"ה שירה לקח עמו כל לבות בני ישראל כמ"ש ובתוך רבים אהללנו. בתוך ממש. שהביא התעוררות בכל לב אנשי בני ישראל כמ"ש בפסוק ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל. והול"ל לאזני כל הקהל. רק שבדבריו האיר עיני כל הקהל וראו והבינו כי לה' הגדולה והגבורה והתפארת כו'. וכל זה הנוסח נתברר בפועל בכח ברכת דהמע"ה [ואיתא רמז ויברך דוד את ה' ר"ת השם הודאי שמו כן תהלתו. כי יש כח בשמות שיתפרסם מהות עדות שהשם מעיד עליו בפועל ממש כידוע בספרים הקדושים כח דורות הראשונים שעסקו בשם המפורש. והמ"י] כי דוד המע"ה לא הי' איש פרטי ואיתא דלית לי' מגרמי' כלום ועי"ז הביטול הי' בכחו לעורר כל לבות בני ישראל כמ"ש חז"ל מה שביקש אגורה באהלך עולמים שדבריו יעשו רושם בפי כל בנ"י במזמורים שלו בספר תהלים:
6
ז׳וטמאו כל השמנים שבהיכל. שמעתי מפי מו"ז ז"ל כי הוא רמז על המחשבות שבמוח כו'. ונראה כי באמת הכל אחד שבחי' עולם שנה נפש תלוין זה בזה. וכמו שיש בעולם מקומות נפרדים. וביהמ"ק הוא הפנימיות. והיכל יותר פנימי. כן בזמן יש ימים מיוחדים וכן בנפש יש גוף נפש נשמה כו'. וכמו שפרצו פרצות במקדש וטמאו השמנים כן גברה הסט"א בנפשות בנ"י וכמו כן בהזמן. ולכן אח"כ שנטהרו לבות בנ"י וניתן להם התחדשות דכ' לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי שבכל עת שאדם מטהר את לבו ניתן לו התחדשות ברוח שבקרבו ולכן אחר שנטהרו ניתן להם התחדשות לכן נק' חנוכה. והכל תלוי בנפשות בנ"י אף שהיה המקדש קיים העיקר עבודת האדם לכן הנוסח בעל הנסים מקודם תשועת הנפשות מסרת גבורים כו' תשועה גדולה ואח"כ באו כו' וטהרו את מקדשך שהוא תיקון העולם אחר תיקון הנפש. אחר כך קבעו ח' ימי חנוכה הוא בחי' שנה כנ"ל:
7
ח׳בד' זמנים יש הלל פסח שבועות סוכות חנוכה. כי ר"ח רק מנהג. והם בעבור ד' שצריכין להודות ויש ד' מיני ישועות אלו לכל איש ישראל כדכ' מי חכם וישמר אלה כו'. משמע שהחכם יש לו להרגיש בכל אלו הד' ישועות שעוברין עליו ומכש"כ בכלל ישראל. פסח הוא חירותינו נגד יוצא מבית האסורים כו':
8
ט׳בענין קריאת חנוכת המזבח בחנוכה וגם הרמז שסמך פרשת בהעלותך לחנוכת הנשיאים. י"ל כי בכח השמחה של חנוכת הנשיאים נשאר לנו נרות חנוכה שהם הארות המתנוצצים גם עתה מנרות המנורה כדכ' טוב אחרית דבר מראשיתו וע"י שהיה הראשית בכוונה שלימה נשאר ממנו לעולם כמ"ש חז"ל כל מצוה שקיבלו בשמחה עדיין עושין בשמחה. וידוע שבכל החנוכות במשכן ובבתי מקדשות היו שמחין מאוד. א"כ בודאי שנשאר עדיין מהם אף שאינו בפועל ממש. וכן מה שמצינו מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. וקשה דהא שלמה חנכו. אבל נראה כי בנין הבית הוא קיום כל העולם ומאיר ונותן ברכה לפני' ולאחרי' והוא ק"ו דהחטא מכה לפני' ולאחרי' כדאיתא גבי אאע"ה עד דן כו' ע"ש. מכש"כ מדה טובה המרובה שנותנת ברכה והארה לפני' ולאחרי'. ודורות הקודמין הי' להם הארת ביהמ"ק מרוב התשוקה שהיו מצפין לבנין הבית כמ"ש שמחתי באומרים לי בית ה' נלך ע"ש במדרשים. וכמו כן עתה בגלות כפי מה שמצטערין ומתאוננין על חסרון ביהמ"ק. כך זוכין למצוא איזה הארה מביהמ"ק וזה רמז הפסוק נהפך לאבל מחולינו פי' כל מה שהיו משיגין אז ע"י השמחה ומחולות זוכין עתה ע"י האבילות על חורבן המקדש. ולכן גם לנס דחנוכה שנשאר קיים לדורות זכו ע"י שמחת חנוכת הנשיאים בפרט דאיתא במדרש שהמשכן נגמר בכ"ה בכסליו ומסתמא מאז הכינו הנשיאים את קרבנם כי לא ידעו אימת יעמדו אותו והיו משתוקקים לקימת המשכן ונשאר מזה לדורות:
9
י׳איתא קבעום בהלל והודאה. הוא בחי' תורה שבע"פ שהארת נס הזה הוא בפיהן של ישראל דאיתא אסתר סוף כל הנסים. והאיכא חנוכה. ניתן לכתוב קאמינא. לכן נס דחנוכה אינו בכתב וגם במשנה אינו מיוסד מצות חנוכה וגם בגמ' אמרו מאי חנוכה דת"ר כו'. וגם אמרו חנוכה לא תניא כו'. הכל לרמז שחנוכה לא ניתן ליכתוב והוא כמ"ש אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו. ובימי היונים נתפרש התורה יונית ומזה נעשה כמה קלקולים עד שעשה לנו הקב"ה נסים בימים הללו. ולכן ראו חכמים שלא לפרש זה הנס רק שמו אותו בפיהן של ישראל בחי' תורה שבע"פ כנ"ל:
10