שפת אמת, בראשית, לחנוכה כ״בSefat Emet, Genesis, For Chanuka 22
א׳תרנ"ד
1
ב׳ב"ה
2
ג׳איתא בס' נר מצוה ממהר"ל כי היונים היו רשעים בחכמה לכן בקשו לפרש להם התורה יונית כו' ע"ש. וזהו שאומרין להשכיחם תורתך ע"י התערבות חכמה שלהם ודימו לומר כי התורה היא כשאר חכמה בעלמא אבל באמת חכמת התורה היא גבוה ונעלם מהשגת האדם. וכתיב הן יראת ה' היא חכמה אמרו חז"ל הן לשון יחידית כי כשזוכה אדם לחכמה בכח היראה אז עומדת לעד ואין מתערב בה חכמות אחרים. ולכן הנס דמנורה בשמן שרומז למעלת בנ"י שמתעלה על כל משקה ואין יכול להתערב כלל במשקין כמ"ש במדרש בפסוק ונתנך ה' עליון כו'. ולכן גזרו חכמים על חכמת יונית. שלא לערב חכמות אחרים בחכמת התורה:
3
ד׳שם חנוכה על שם חנוך לנער על פי דרכו. וזהו ענין מזוזה מימין ונ"ח משמאל. ומה שתקנו בהלל והודאה. כי באמת התורה שנתן לנו הקב"ה משמים היא העיקר ואם היו בני ישראל מחזיקים כראוי בתורת ה' לא היו נמסרין ביד מלכיות כמ"ש על עזבם את תורתי. כי התורה ניתנה לדור דיעה שהיו בעצמם מוכנים לקבל התורה. ואחר החטא ששלטו בנו ד' מלכיות. מה שהקב"ה עשה עמנו נסים ונפלאות להאיר לנו מתוך החשיכה. זה חסד לפנים משורת הדין. והוא ממש כמו שמחנכין הנער לידע לילך בדרך הישר אשר הוא מכח חסרון דעת הנער. כמו כן מה שהחשיכו הרשעים עינינו בגלות הוא מצד חסרון הדעת שלנו. זה לא הי' בדין על הקב"ה שהוא דבר המוטל עלינו. ואף על פי כן הקב"ה ברוב רחמיו האיר לנו כמ"ש גם שם ידך תנחני. והוא בחי' נר חנוכה משמאל. וע"ז צריכין הודאה כמ"ש גבי לאה שנתנה הודאה שנטלה יותר מחלקה. וימי חנוכה המה מסייעין לבנ"י לתקן מעשיהם ולהאיר עיניהם מתוך החושך:
4
ה׳עוד יובן שם חנוכה וענין מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל הוא בחי' התורה וביהמ"ק שזה ב' המתנות הגדולות שזכו בנ"י. והם בחי' יששכר וזבולון. יששכר בתורה. וזבולון כמ"ש בנה בניתי בית זבול לך. והתורה היא מן השמים. ובנין ביהמ"ק הוא שזכו בנ"י לבנות בנין במעשה בעוה"ז שישרה בו השכינה לכן זה בימין וזה בשמאל. והנה בנין ביהמ"ק אינו מוכן רק לבנ"י ולכן בית שני שהי' בו חלק לבני יפת לא שרתה בו שכינה בשלימות כמ"ש חז"ל יפת אלקים ליפת אעפ"כ ישכון רק באהלי שם. ולכן אחר מפלת יון נעקר אותו חלק שהי' לכורש במקדש. ויתכן לומר שנתחנך הבית ממש אז. שהרי הנס דמנורה עדות שהשכינה שורה בישראל לכן נק' חנוכה. והנה כל זה עדות שאין שייכות לביהמ"ק רק לבנ"י. ולכן אפילו מה שזכה יפת להיות לו קצת שייכות לא נתקיים. ובאמת אם הי' מבטל עצמו לגמרי כמו שהי' כוונת נח באמרו וישכון באהלי שם שיהי' בטל אליו. הי' טוב. כי מסתמא בנין בית שני הי' במדריגה קטנה מבית ראשון והיה צריך להיות הבנין בבחי' שמאל. וכיון שעמדה מלכות יון על בני ישראל ודימו להם כי המה עיקר כמו בנ"י הי' להם מפלה והוצרכו בנ"י לעמוד גם במקום חלק זה שהי' ליפת. ורמז לדבר דכתיב ביון וירכתי' די נחש. ופי' החיזוק שהי' לו מכח חלק שהי' לו בביהמ"ק. מול זה כתיב בזבולון וירכתו על צידון. וי"ל עוד רמז כמ"ש ועוררתי בניך ציון על בניך יון. וצידון כולל ציון ויון. הגם כי נכתב חסר תיבת צידון בתורה מ"מ י"ל כן. לכן מצות נר חנוכה מבחוץ כמ"ש שמח זבולון בצאתך. והוא הארת הקדושה אפילו למי שעוסק בסחורה כדי להחזיק לומדי תורה כמ"ש בשמאלה עושר וכבוד:
5
ו׳ואדוני מו"ז ז"ל אמר כי על כן תקנו בהודאה דכתיב וירכתי' די נחש שאינו מניח לכרוע עצמו כראוי לפני הקב"ה כי כחו בירך. וז"ש חז"ל מי שאינו כורע במודים לסוף ע' שנה שדרתו נעשה נחש וכשגברו על קליפת יון תיקנו שבח במודים עכ"ד ז"ל. ולבאר הענין נראה כי אז"ל שצריכין לכרוע עד שיתפקקו ח"י חוליות שבשדרה. ונראה כי אחר חטא הראשון מאכילת עץ הדעת נתערב חלק מסט"א באדם כדאיתא משכא דחוויא ועשה כתנות עור. נמצא שצריך כל אדם לתקן זה התערובות. וע"י הכריעה והודאה לפני הקב"ה מתטהרין הח"י חוליות ומתפתחין כי זה הקליפה מעכב החיות שבחוליות להתגלות לכן יש כריעה וזקיפה כמ"ש כורע בברוך וזוקף בשם. הכריעה הוא ביטול הקליפה וחלק הסט"א. והזקיפה התגלות החיות מחי החיים. לכן מי שאינו כורע במודים ולא תיקן בחייו חלק הנחש שבו. שדרתו נעשה נחש כי צריך האדם לייגע עצמו בימי חייו לבטל אותו חלק נחש שבו. וכ' וכל החיים יודוך פי' כל מיני החיות שהרי נק' ח"י חוליות שבשדרה ששם כל חיות האדם. ונחלק מיני חיות לח"י חלקים. וכל מיני חיות צריכין לבטל אל הבורא ית'. וכ' חי חי יודוך דאיתא בזוה"ק צדיק נק' חי בתרי עולמות. שיש באדם ב' מיני חיות חלק אחד מעוה"ב שאין בזה מגע סט"א וחלק אחד שנתערב וכמ"ש וייצר שני יצירות. וכל החיים יודוך הם ב' מיני חיות הנ"ל. וזה בחי' הלל והודאה. וכן כריעה וזקיפה. וזה מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל. ולפי שבירך הוא סוף הח"י חוליות לכן שם עיקר המלחמה והכל תלוי בשמירת הברית כמ"ש חגור חרבך על ירך כו'. [ונראה שב' משיחין הם ג"כ בחי' הנ"ל כי משיח גי' נחש שאז יתוקן קלקול הנחש. וחי חי הם ב' המשיחין. וזה צריך אריכות דברים]:
6
ז׳איתא בקדמונים שיהי' מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל ובעה"ב בטלית מצויצת באמצע. ומדקדקין דלילה לאו זמן ציצית. אבל הפי' הוא לבוש איש ישראל נקרא טלית מצויצת. כי לכן צוה הקב"ה לעשות ציצית במלבוש לרמז על מלבוש איש ישראל. ובאמת הוא חותם ברית קודש שנשתנה ציור איש הישראלי כמ"ש במ"א פי' ועשה לו כתונת פסים לפי' הזוהר וישראל אהב את יוסף אל אהבת הקב"ה את בני ישראל. לכן עשה לנו כתונת פסים כי הגוף הוא מלבוש הנשמה. ומילה עדות על שינוי בנ"י מכל האומות. לכן נקרא כתונת פסים. ונק' טלית מצויץ. וכמו שיש מילה בגוף כן ציצית במלבוש החיצון שהכל רמז אחד. ומצאתי סעד לדברי בגמ' דאיתא שבע ביום הללתיך על ז' מצות תפילין ציצית מזוזה וכשראה דוד המע"ה עצמו ערום במרחץ אמר אוי לי שאני בלי מצוה כיון שנסתכל במילה שמח אמר למנצח על השמינית ע"ש. וקשה מאחר שפרט אלה השבע למה לא חשב גם מילה. אלא נראה שמילה וציצית ענין אחד הוא. ובאמת מכל המצות צריך להיות נשאר רשימה באדם. וז"ש מצותי תצפון אתך להיות נשאר חקיקה ורושם באדם וזהו טלית מצויצת באמצע לקבל הארה שמימין ושמשמאל בנפשותינו:
7
ח׳עוד נראה מזוזה בימין ונ"ח משמאל הוא בחי' משה ואהרן מזוזה תורה אור. ונר חנוכה נר מצוה בחי' אהרן כמ"ש הרמב"ן בפי' המדרש שלך לעולם קיימת על נ"ח. והענין הוא דכתיב מים רבים לא יוכלו לכבות כו' האהבה כו' אם יתן איש כו' כל הון ביתו באהבה כו' יבוזו לו. ואהרן הוא בחי' אהבת חסד כללות בני ישראל ולכן נצטווה להדליק המנורה שהוא הרמז לשלהבת אהבת בנ"י לאביהן שבשמים. והנה אהבה זו צריכה שמירה בשני אופנים שלא יכבו הרשעים את האהבה כאשר עבר עלינו במלכיות אלו שעמדו להשכיח מאתנו אהבת ה'. וכמו כן לשמור שלא יתערבו אחרים להשתתף באהבה זו כי גם בזה הם מכבים אש האהבה. ושניהם נתקיימו בחנוכה שמתחלה היה לכורש חלק בביהמ"ק והשי"ת עזר לנו ונתקן זה כמש"ל. ונדחה מזה. וז"ש אם יתן כו' הון ביתו כו' בוז יבוזו לו. ואח"כ עמדו להשכיח תורת ה' ועזר לנו הקב"ה. וז"ש לא יוכלו לכבות כו'. ולב' אלו תקנו הלל והודאה. והם בחי' אהרן. ונשאר לדורות להדליק נר חנוכה הרמז כי לעולם יוכל איש ישראל לעורר גחלת אהבה בלב להקב"ה ובחנוכה מתעורר ביותר כנ"ל. כי בנס דחנוכה נתעוררו לבות בני ישראל. ואיתא בני בינה ימי שמונה קבעו. נראה כי הבינו שהנס נעשה לעורר הלב לתשובה דאיתא ימינו פשוטה לקבל שבים. פי' כשהקב"ה מגלה אות אהבה וחסד הוא לעורר לתשובה. ובודאי שבו מתוך אהבת הנס כדאיתא ואח"כ באו בניך ופינו וטהרו את מקדשך והוא ע"י פינוי וטהרת הלב בתשובה לכן לשנה אחרת קבעום כשנשתנו לטובה בתשובה שלימה. ונקראו בני בינה ע"ש מבין דבר מתוך דבר. וקבעו שמונה רמז לתשובה. ותשובה מתוך אהבה הוא מדת אהרן. ודו"ק:
8
ט׳מפ' מקץ וחנוכה
9
י׳בשם אמו"ז ז"ל שביאר מחלוקת ב"ש וב"ה אי מוסיף והולך או פוחת. ואמר דיש בנר ענין המאיר והשורף והוא לשרוף הפסולת ולהבעיר הפנימיות אש התשוקה אליו ית' וב"ש ס"ל כי מקודם צריכין להיות סור מרע וזה פוחת והולך. וב"ה ס"ל העיקר להיות מוסיף והולך ובזה ההתלהבות המאיר בו מטהר גופו ומבער ממילא הפסולת. ואמר שזה ג"כ מה שכתוב שיוסף הקדים למנשה ויעקב הקדים לאפרים כי שם מנשה על כי נשני אלקים כו' עמלי כמו שכחי עמך ובית אביך. וחשב זה לעיקר. ויעקב אע"ה ראה כי אין הכל מוכנים לזה. והקדים אפרים כדעת ב"ה עכ"ד ז"ל. ולפי"ז א"ש לשון מוסיף והולך פוחת והולך כי המה באמת ב' דרכים יש מי שהולך בכח הפחיתות של הכנעת הגוף. ויש מי שהולך ע"י תוספות אור הנפש והפנימיות וזה אחד המרבה ואחד הממעיט. והם ב' בחי' הלל והודאה כמ"ש במ"א מזה:
10
י״אובענין המאיר והשורף איתא בזוה"ק כי בימי המעשה יש מאור האש ובשבת מאורי אור ולכן מבדילין במוצש"ק בורא מאורי האש לדבק מאור האש במאורי אור של שבת ע"ש בפ' בראשית ופ' ויקהל. ולבאר הענין נראה דיש אור הבא בכח שריפת הפסולת. שהרי כל נר שלנו מאיר רק כפי מה שיש לו לכלות ולשרוף. וזה תכלית כל המלאכות בימי המעשה לברר ולהסיר הפסולת ובכח זה הבירור זוכין לאור. אבל אור המאיר הוא עצם האור שאינו שורף רק מאיר והוא מאור שנברא בראשון שהי' מאיר מסוף העולם ועד סופו וגנזו הקב"ה לצדיקים. ובשבת יש הארה מאור הגנוז וכמ"ש מתנה טובה יש לי כו' ולכן נקרא מתנה שאין זה בכח מעשה האדם. ואיתא דאחר שבת הראשון שנגנז האור הזמין הקב"ה לאדם למצוא אור ע"י אבן. וזהו בחי' מאורי האש ואש השורף שכפי מה שיברר כך ימצא הארה וזה שכתב ויהי ערב ויהי בוקר פי' שכפי בירור התערובות ושריפת הפסולת ימצא בוקר. ולכן בשבת קודש לא כתיב ויהי ערב כי שולט בו מאורי אור כנ"ל. ולכן מפורש בתורה לא תבערו אש ביום השבת וכל המלאכות אין מפורשין בתורה ואיתא בגמ' דהבערה יצא ללמד על הכלל כולו. ונראה הרמז כנ"ל שכל המלאכות הם בכלל הבערה כי הם בחי' אש השורף כנ"ל. ולכן אסור בשבת. והנה הקב"ה נתן לנו חלק באור הגנוז המאיר כמ"ש אור זרוע לצדיק וזה בעולם שנה נפש. בנפש המילה שנק' ברית אש כי האדם אש והיו"ד שבאיש הוא בחי' אור זרוע הנ"ל. ובשנה הוא השבת שיש בו מאורי אור. ובעולם הוא במקדש שהיה בו מאור הגנוז והאיר לכל העולם:
11
י״בואיתא בגמרא מחוץ לפרוכת העדות יערוך וכי לאורה צריך והלא כל מ' שנה הלכו רק לאורו אלא עדות הוא שהשכינה שורה בישראל מנר מערבי כו'. והוא כמ"ש כי נר מערבי שהיה דולק על פי נס א"כ הוא בחי' מאורי אור שאינו ע"י כילוי ושריפה רק עצם האור. אכן המצוה הי' שיערוך אהרן ובניו הנרות בכח מאור האש ואח"כ יחול ע"ז הנס ואור הגנוז וזה בחי' נר מערבי. לערב ב' המאורות הנ"ל. וע"ז כ' שא"צ לאורה כי תהלוכות בנ"י במדבר הי' עפ"י העמודים ענן ואש בלי שום אש הדיוט. ורק עדות הוא שבכח בנ"י לעורר אור המאיר על מאור האש שלהם. וזה הרמז בהעלותך עד שתהיה שלהבת עולה מאלי' הוא בחי' מאורי אור הנ"ל. וכמו כן בנס דחנוכה שהיה דולק בלי שמן א"כ הוא בחי' אור הגנוז. אעפ"כ הי' הנס באופן שנשאר פך אחד כדי לערב ב' המאורות כנ"ל. וי"ל שזה ג"כ בחי' הלל והודאה. המאיר והשורף. וכמו כן הפלפול בגמרא אי הדלקה עושה מצוה אי הנחה ופי' הנחה זה הבחי' אור שחל מלמעלה על המצוה. והוא בחי' מנוחה דשבת. ובמ"ש לעיל מענין ערב ובוקר יובן המדרש בראשית ויהי ערב מעשיהן של רשעים ע"ש במ"ש שכ' וירא אלקים כו' האור כי טוב להוכיח שאינו חפץ במעשיהן של רשעים. והפי' כנ"ל שערב הוא לברר התערובות שנעשה ע"י חטא הנחש וכת דיליה שהם הרשעים. ובני אדם צריכין לתקן זה התערובות. ואם כי הוא עבודה. אבל הקב"ה חפץ רק באור כי טוב כמו שהי' קודם החטא וכמו שיש הארה מזה בש"ק מעין יום שכולו שבת כמ"ש:
12