שפת אמת, בראשית, לחנוכה כ״טSefat Emet, Genesis, For Chanuka 29
א׳תרס"א
1
ב׳ב"ה
2
ג׳איתא ברוקח כי הל"ו נרות דחנוכה מול הל"ו שעות שהאיר אור הגנוז בששת ימי בראשית ע"ש. א"כ נראה שנר חנוכה הוא מאור הגנוז והוא מאיר בתוך החושך הגדול זהו שרמזו שמאיר מסוף העולם ועד סופו שאין העלם וסתר עומד נגד זה האור כי העולם נק' הטבע שהוא מעלים ומסתיר האור. אבל אור הראשון הי' מאיר בכל אלה ההסתרות וגנזו לצדיקים. וע"ז כתיב זרח בחושך אור לישרים. וכ' העם ההולכים בחושך ראו אור גדול. ואותו הדור בימי יון הרשעה הלכו בחושך כמ"ש חז"ל וחושך זה יון שהחשיכו עיניהם של ישראל ומ"מ אותו הדור מסרו נפשם והלכו בעבודת השי"ת גם תוך החושך. לכן זכו שהאיר להם מאור הגנוז ונשאר הארה מזה האור לימים השפלים בכל שנה ושנה. וכל עובד ה' צריך לשמוח בימים הללו שיש בהם הארה מאור הגנוז בעבודת השי"ת שכן עיקר כוונת הרשעים הי' להשכיחנו תורת ה' וחוקיו ונרות חנוכה מביאים. זכירה:
3
ד׳הלל והודאה בחי' נפש וגוף. כי הלל הארת הנשמה והנפש כמ"ש כל הנשמה תהלל. והודאה הכנעת הגוף להסכים עם הנפש. ולכן יש כריעת הגוף בהודאה. וכ' הוציאה ממסגר נפשי עי"ז להודות כי הנפש במאסר הגוף וכשיש גאולה וחירות אל הנפש צריכין להכניע גם הגוף להודות לה'. כי הודאה בפה שהוא בהשתתפות הגוף. והלל במחשבה ורצון. והם בחי' גאולה ותפלה. כי הנפש באמת חלק אלקות רק שנאסר תוך הגוף וצריך גאולה. ותפלה לתקן גם הגוף שהוא גשמיי. בשר ודם. וכן בסמיכות גאולה ותפלה בכל יום ברוך אתה ה' גאל ישראל ס"ת הלל וסמיך לי' אדני שפתי תפתח שהוא תפלה:
4
ה׳יון החשיכה עיניהם של ישראל. ע"י שלא הניחו לעשות המצות שהם נרות. מצות ה' כו' מאירת עינים. וע"י ביטול המצות החשיכו עיניהם. וגם הביאו חושך לכל העולם כי המצות מאירין לעולם כמ"ש ונר מצוה. ואחר שנצחום הוסיפו עוד נר חנוכה מצוה דרבנן שהוא נר המאיר תוך החושך הגדול ביותר כדאיתא במד' דברי חכמים כדרבונות כו' מכוונים הפרה לתלמי'. אפילו למי שנמשל לבהמות נדמו. עכ"ז ע"י מצות דרבנן יוכל לבוא לקיים גם מצות דאורייתא. וזה נר חנוכה שמתחנך האדם להתקרב גם למצות התורה ממש. לכן הוא בפתח בחוץ. התקן עצמך בפרוזדור שתכנס לטרקלין:
5
ו׳איתא במדרש תצוה על פסוק זית רענן כו'. כמו הזית אחר שבועטין אותו באבנים נותן שמנו כן נמשלו ישראל שהאומות משעבדין עמהם ואח"כ נותנין שמנם. עוד שם כמו שאין השמן מתערב במשקין ולעולם צף למעלה כך ישראל אין יכולין להתערב באומות כמ"ש ונתנך ה' אלקיך עליון כו'. וכ"ז מתקיים בימי חנוכה ולכן הוא בשמן. כי החשיכו עיניהם של ישראל ברוב הגזירות. וכל כוונתם הי' להשכיח התורה להיותם מדמים בנפשם שיתערבו בנ"י בתוכם. ובאמת נתעלו בנ"י למעלה שא"י להתערב בהם ועוד אח"כ נתנו שמנם כי רוב תורה שבע"פ נתפרשה בבית שני אחר הנס דחנוכה. ותיקנו כמה תקנות וסייגים שבתלמוד. וזה ג"כ רמז נ"ח בשמאל ומזוזה בימין. כי מזוזה תורה שבכתב. ונ"ח תורה שבע"פ. ויתכן לרמוז ונתנך עליון נוטריקון על יון כי יון המשובח בין הד' מלכיות כמ"ש במד' אין בה מום. ונתפרשה התורה יונית. אבל כשעמדו על בנ"י להשכיחם התורה נדחו ונעשו בנ"י עליון על יון. וזה הכנה להיות על כל גויי הארץ שהוא גאולה העתידה:
6
ז׳בחנוכה קורין פ' הנשיאים דאיתא שניחם הקב"ה את אהרן שלא הי' לשבטו חלק בחנוכת הנשיאים וא"ל שלך לעולם קיימת. דהנה הנשיאים המשיכו דרך חדש מעולם העליון. דכל התחדשות בא משורש העליון כדכ' אין כל חדש תחת (השמים) [השמש] ומן י"ג מדות נמשך התחדשות. ולכן בתשרי שמתחדש השנה נפתחין י"ג מדות הרחמים. וזה היה חנוכת י"ב הנשיאים ומדת אהרן כ"ג הוא מדת נוצר חסד כידוע. וכמו שנפתחו בחנוכת המשכן י"ג שערים מי"ג מדות כן בחנוכה זו נפתחים שמונה מדות עד נוצר חסד שהם בחי' כ"ג. ולכן איתא להדליק נר חנוכה ר"ת שם נוצר חסד לאלפים. וזהו בחי' שלך לעולם קיימת שכן הוא המדה נוצר חסד לאלפים היינו לעולם. אלפים טובא משמע. ומעין זה נשאר פך אחד חתום בחותמו של כ"ג זה נקודה של חסד שנשמר ונוצר לעולם בכח הכ"ג ומדות הכ"ג מאירין בח' ימי חנוכה אלו. והרמב"ן ז"ל רומז ג"כ שלך לעולם קיימת על נרות דחנוכה ודבר ה' בפיו אמת כמ"ש:
7
ח׳כשעמדה מלכות יון הרשעה להשכיחם תורתך. כי הי' להם חכמה טבעיות וזו החכמה מביא שכחת השגחת הבורא ית"ש ובנ"י נבראו להעיד על הבורא שהוא מנהיג כל הטבע. יון גי' גלגל. שהיו בקיאין בחכמת גלגל המזלות. אבל באמת הנהגת כל הגלגל הכל עפ"י הנהגה עליונה. וכמ"ש בספרי קודש אנכי ה' אלקיך. אלקיך גי' גלגל. וגי' היה הוה יהיה. שמאתו בא כל אלה הגלגלים שמתהפכין תמיד מראשן לסופן הכל לכבודו ברא להודיע שהוא ראשון והוא אחרון. וז"ש כי היא חכמתכם ובינתכם דרשו חז"ל זה חכמת חשבון המזלות. פי' שחכמי ישראל יודעין שורש כל החשבונות הללו. ולכן נקראו סוד העיבור שהוא שורש כל מהלך המזלות עפ"י הנהגה עליונה. וזו חכמה האמיתית כמ"ש הן יראת ה' היא חכמה. אבל חכמת הטבע אדרבה מביא לשכוח את הבורא. ולכן תיקנו להלל ולהודות שע"י הודאה והלל לה' על כל הדברים זה מביא הזכרון שלא להיות נטבע תוך הטבע ולבוא לשכחה. וכמ"ש ז"ל ולא שכחתי מלברכך שהברכה מביא זכרון וכמ"ש זכירה בפה:
8