שפת אמת, בראשית, לך לך ט״וSefat Emet, Genesis, Lech Lecha 15
א׳תרמ"ז
1
ב׳ב"ה
2
ג׳במדרש לך לך שמעי בת כו' ושכחי עמך כו'. כי בעוה"ז נסתר הנהגת הבורא יתברך ונתלבש בטבע. אבל המאמין בו יתברך ומשליך את הטבע זוכה להתגלות לו הארה מעולם הבא כדאיתא שעוה"ב הוא היפוך מעוה"ז וכפי ביטול הטבע מתגלה הארה מעולם העליון ולכן בש"ק שהוא מעין עוה"ב צריכין לבטל המעשה והמלאכה כי ששת ימי המעשה מתלבש ההנהגה בהטבע. וכ' כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים. היינו כשההנהגה ע"י התלבשות נקרא דודי בין הבנים ושם הוא הדמיון לתפוח שאין לו צל. ומ"מ נאמר בצלו חמדתי שבנ"י מאמינים כי הכל הנהגתו ית' אף שהוא בהסתר ועי"ז וישבתי הוא בחי' השבת כמ"ש שבו איש תחתיו כו' ואז השי"ת פורם סוכת שלום עלינו ומתגלה הנהגה עליונה. וכן היה אברהם אבינו ע"ה בעודנו בחו"ל ששם ההנהגה נסתרת וע"י האמונה נאמר לו לך לך כו' אשר אראך שנתגלה לו הארה מעולם הנסתר כנ"ל:
3
ד׳בפסוק ואברכה מברכיך כו'. יש להקשות לפי משחז"ל הצדיקים אורריהם קודמין למברכיהם וכן הקשה הרמב"ן ז"ל בפ' תולדות. ונראה כי אברהם אע"ה נשתנה אחר המילה למדריגה עליונה מאוד. ובבחינה הראשונה כבר בא לבחינת המברכים שהכל הודו לו. אך ידע הבורא ית' כי עוד יהיה לו סדר חדש ויוקדמו עוד אורריו למברכיו. לכן כתיב אחר כך עוד ונברכו בך שהוא המברכים האחרונים כנ"ל:
4
ה׳ברש"י יכול חותמין בכולם ת"ל והיה ברכה בך חותמין וכו' וכן איתא שאמר אברהם אבינו ע"ה שמא יבוא אחד ויסגל מצות וידחה בריתו כו'. ותמוה כמ"ש במ"א בשם מו"ז ז"ל. ונראה לפרש כפשוטו כי ידע אאע"ה כי יצחק ויעקב יבחרו להם כ"א דרך בפ"ע. והעולם חסד יבנה וכיון שהוא היה המתחיל ביקש שיגבר מדת החסד על כל המדות כדי שיהיה להעולם קיום והבטיח לו השי"ת זאת. ולכן נאמר חסדי ה' כי לא תמנו:
5
ו׳בפרשת מילה התהלך לפני והי' תמים איתא במדרש תנחומא התחיל תמה עכשיו אני חסר וכשאמול אהיה שלם ע"ש [וגם להבין רמז החכמים דיו לעבד להיות כרבו] כי בודאי מאחר שזו הערלה צריכין להסירו בודאי אין בו פנימיות. כי הגוף הוא מלבוש הנפש והנשמה. ורק שצריך להיות הגוף מתוקן שיוכל לקבל הפנימיות ואז נקרא תמים. ולכן המילה מתקן הגוף להיות כלי מוכן לקבל הנשמה. ואיתא שבנ"י יש להם שתי אותות שבת ומילה. ובחול תפילין ומילה. כי התפילין הם ג"כ הארת הנשמה המאירה באדם בעת קיים המצוה כמ"ש ז"ל וראו כל עמי הארץ כו' שם ה' נקרא עליך זו תפילין שבראש. וכמו כן בשבת שיש נשמה יתירה כל היום. וע"י המילה יכולין לקבל הארות האלה. דאיתא אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום. ולכן על ידי המילה שנעשין תמים יכולין לקבל השבת. שהוא הברכה כמ"ש ויברך את יום השביעי. ובנ"י מקבלין בחי' השבת בתוכם ממש וע"ז אומרים בקידוש היום ושבת קדשו כו' הנחילנו. ואח"כ שנית ושבת קדשך כו' הנחלתנו. כי מקודם הברכה על כלל מצות השבת שניתן לנו. ואח"כ הוא על הארה שמקבלין בנפשותינו בכל שבת ושבת. הנחלתנו הוא שבני ישראל עצמם הם משתנים מימי המעשה ליום השבת כדאיתא אין דומה מאור פניו של אדם בשבת לחול. וגם בכל המצות כן הוא שצריכין לקבל המצוה בנפשותינו כמ"ש חז"ל ועשיתם אותם עצמיכם כו' ולכן ע"י המילה יכולים להיות כלים לקבל השבת. וכ"כ ובמנוחתו לא ישכנו ערלים:
6