שפת אמת, בראשית, לך לך כ״דSefat Emet, Genesis, Lech Lecha 24
א׳תרנ"ו
1
ב׳ב"ה
2
ג׳לך לך מארצך. כי אדם נקרא מהלך וצריך לעולם לילך ממדריגה למדריגה ולצאת מן ההרגל והטבע ואפילו כשזוכין לאיזה מדריגה בעבודת הבורא ית' מ"מ גם בזה ההרגל נעשה טבע שני. ולכן צריכין בכל עת לחדש דרכים בעבודת ה' בנפשו. ואברהם אבינו ע"ה נתנסה עשרה נסיונות ובכל נסיון נעשה כבריה חדשה עד שזכה לצאת מכל הטבע כמ"ש החכמה תעוז כו' מעשרה שליטים כו'. שלעולם יש שליטה מכח הטבע להפוך הכל אל הטבע לבד מאותן החכמים שנתעלו על הכל כמ"ש ז"ל שלשה לא שלט בהם יצה"ר ג' אבות:
3
ד׳במדרש ויהי רעב בארץ עין ה' אל יריאיו כו' פי' כי יש הנהגה מיוחדת ליראי ה' מאתו ית' למעלה מההנהגה הטבעיות ולכן טרף נתן ליריאיו בעוה"ז יזכור לעולם בריתו בעוה"ב והוא כענין השבת דכתיב ויברך את יום השביעי וכתב בזוה"ק כיון דלא אשתכח בי' מנא מה ברכתא אשתכח בי' אלא כולהו ברכאין בשביעאה תליין כו' שהוא שורש הברכות לכן אינו ניכר בעוה"ז הטבעיי וע"ז כתיב כתפוח כו' שאין לו צל ובצלו חמדתי וישבתי ולכן עבר על אברהם בעוה"ז כל אלה הנסיונות לפי שהי' נמשך אחר הנהגה עליונה למעלה מן הטבע וכן הי' כל זרע ישראל שעפ"י הטבע והמזל לא הי' לו בנים וא"ל צא מאצטגנינות שלך והעלה אותו למעלה מן המזל וא"ל כה יהי' זרעך כו' והאמין בה' ויחשבה לו צדקה פי' שהבין והשכיל כי צדקה וחסד הוא מה שאין לו בנים בדרך הטבע רק למעלה מן המזל כמ"ש בצלו חמדתי כו':
4