שפת אמת, בראשית, לך לך ה׳Sefat Emet, Genesis, Lech Lecha 5
א׳תרל"ז
1
ב׳ב"ה
2
ג׳במדרש תנחומא מה לקבל עול מלכות שמים כשהוא מהלך כו' ואהבת כו' מי שמדקדק אחר המצות שכרו מרובה כו'. כבר כתבנו דברי מו"ז ז"ל פי' המדרש כי מצוה ראשונה לאאע"ה התחיל בלך לך הטעם כי כבר הי' אצל ואהבת כמ"ש אברהם אוהבי כו' ודברי פח"ח. וביאור הדברים כי יחוד ה' ב"ה הוא על כל הבריאה ויש לכל האומות ג"כ חיוב זה שע"ז נצטוו גם בני נח וגם פי' הכתוב ה"א יהי' ה' אחד בפי כל כדברי רש"י ז"ל. אמנם ואהבת שייך רק לבני ישראל. והוא עבודת המצות שניתנו לבני ישראל שע"י המצות יתקשרו נפשותם בדביקות עליון לכן אין שייכות זה רק לבנ"י עמו וחלקו ית'. אבל יחוד ה' הוא הביטול להשי"ת בלי התחלקות הלבבות והמעשים ואין זה מצד האדם לכן [יש] שייכות לכל הנבראים בזה. אבל ואהבת הוא דקדוקי מצות לכן נאמר בכל לבבך ב' יצריך ונאמר ודברת בשבתך בלכתך כו' שמצד האדם יש השתנות הזמנים והמעשים וכל השינויים יש לקרבם להשי"ת ע"י המצות:
3
ד׳והנה אברהם אע"ה הי' בו ב' הענינים כי מקודם היה בכלל בני נח וקירב כל הברואים להשי"ת כפי היכולת כמאמר המדרש אחות לנו שאיחה כל באי עולם להשי"ת. והי' זה בחי' יחוד ה'. אח"כ אמר לו השי"ת לך לך פי' לבחי' המיוחדת לך שהיא אומה הישראלית המיוחדת לה' בכל המעשים והדקדוקים ע"י המצות והיא בחי' התורה שנקראת דרך כמ"ש חז"ל ע"פ אשר לא הלכו בה כו'. ואמת שזה נוהג בכל איש ישראל כמאמר חז"ל מקודם יקבל עליו עמ"ש ואח"כ עול מצות. וכל מצוה צריך לעשות בהתבטלות לכלל ישראל כמו שאומרים בשם כל ישראל כמ"ש אשר קדשנו במצותיו. וקבלת עומ"ש ויחוד ה' צריך להיות בכלל כל הבריאה לבקש שיתגלה כבודו ית' במהרה להיות ה' אחד ושמו אחד:
4
ה׳במד' ויתאו המלך יפיך כי הוא אדוניך והשתחוי לו כו' עפ"י מ"ש רש"י להודיע טבעך בעולם וכן בפסוק ואגדלה שמך וכי הי' רצון אאע"ה להגדיל שמו וכבודו. אך כי המלך חפץ בכבודו ובעבור זה הוא נכלל בכבוד המלך ב"ה וב"ש ז"ש ויתאו המלך יפיך כ"ה אדוניך דאיתא הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו ומה תועלת לו בזה כיון שאינו חפץ בו ובורח ממנו. רק הפי' שצריך אדם לברוח מן הכבוד כדי שלא להתלבש ח"ו בלבוש המלך כי הקב"ה הוא מלך הכבוד ולכן זה שמחזיר הכבוד להשי"ת. אליו הכבוד רודף כדי להרבות כבוד ה' כי במה שמתכבד יותר ובורח ממנו עי"ז יחזור כל הכבוד למלך הכבוד ז"ש מכבדי אכבד וזה ענין מה שנקרא הקב"ה מלך הכבוד וז"ש כי הוא אדוניך כמ"ש חז"ל בעבור אברהם שקראך אדון כו' ועי"ז שמצא הקב"ה לבבו של אבינו אברהם נאמן לפניו לכן רצה הקב"ה להודיע שמו וכבודו בעולם כדי להטות הכל אליו ית' וז"ש והשתחוי לו שבכח הכנעתו להשי"ת יכניע כולם שהם כפופים אליו כנ"ל. וגם מ"ש ואעשך לגוי גדול כו' וכי צריך הקב"ה לחנפו בזה ההבטחה כי בודאי בלא זה יעשה רצון המקום ב"ה. רק הפי' שהודיעהו שהכל תלוי בו ושידע שבהתחזקו בעבודתו יטה את כל בנ"י אחריו ושיקבל עליו זה העבודה רבה וכמו כן צריך כ"א לידע שהכל תלוי בו כנ"ל:
5
ו׳טעם שזכה לוט להיות עם אברהם אע"ה וגם הוא גופא שזכה לצאת ממנו דוד ומשיח נראה כי הי' בזכות הרן אביו אף שלא הי' מס"נ בשלימות ולכך נשרף. אעפ"כ שריפתו הי' בכלל קידוש השם ונשרף בעבור השי"ת ואין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' לכן זכה לכל זה:
6
ז׳הרמב"ן ז"ל הקשה למה לא נזכר מקודם בפסוק צדקת אברהם אע"ה רק לך לך כו' ונראה כי לבעבור אברהם אע"ה הי' קיום כל העולם כמאמר בהבראם באברהם כו' לכן לא שייך לתלות הדבר בזכות מעשיו כי ודאי קיום העולם הוא הקב"ה רק שזכה אאע"ה להיות הוא הגורם אעפ"כ הכל בעזרת הבורא ית' והבן זה. וכמדומה לי שכ' זה או כדומה לזה בספרי מהר"ל ז"ל:
7
ח׳במדרש תנחומא על פסוק התהלך לפני והי' תמים תמה אברהם עד עתה אני חסר וכשאמול עצמי אהי' שלם כו'. פי' שזה באמת השלימות מה שאדם מחסר את עצמו כדי להיבטל להשי"ת ולהראות כי אין שלימות לנברא רק בהשפעת הבורא. זה עצמו הוא הנותן לו השלימות וביטולו של דבר זה קיומו. ולכן ניתנה מצוה זו באבר הזה אשר בו כח ההשפעה והתולדות של האדם שזה עיקר כח ומעלת האדם וצריך להיות שם אות ורמז כי הוא חסר מעצמו וצריך להשלמת הבורא ית' וכל מה שאדם מחסר גופו בעבור כבוד הבורא ע"ז נאמר דורשי ה' לא יחסרו כל טוב ונא' אין מחסור ליראיו. והוא ענין באת שבת באת מנוחה כלתה ונגמרה המלאכה כמ"ש שם במקומו. ולכך נקרא ברית שהוא התקשרות המקבל אל המשפיע והוא השלימות. ונראה שלכך ניתן זה לאדם שהקשו הערלים אם חביבה המילה למה לא נברא מהול כמ"ש במד' ע"ש. והתירוץ כנ"ל שבאמת במילה הוא מחסר הגוף רק מצד שהאדם הוא העושה זאת בעבור הבורא הוא השלימות אבל לא שייך שיהי' נברא כך כנ"ל:
8