שפת אמת, בראשית, מקץ ח׳Sefat Emet, Genesis, Miketz 8
א׳תרל"ח
1
ב׳ב"ה
2
ג׳במדרש מקץ שנתים ימים. קץ שם לחושך כ"ז שיצה"ר בעולם אופל וצלמות בעולם נעקר יצה"ר כו'. דכתיב וייצר ב' יצירות יצ"ט ויצה"ר. אמנם באמת שורש הבריאה הוא באחדות וע"י התדבקות כ"ד בשורשו מתאחדין ב' היצירות ג"כ וייצר הוא רק דמיון ומחשבה שהצורה נעשה באופן להיות גם דמיון שקר ביצירה. לכן נק' צלמות שהוא רק צל שאין בו ממשות רק דמיון. אמנם הצדיקים מתדבקים בשורש הבריאה ושם אין שניות. וזה מקץ שנתים ימים שנתבטל השניות. וכתיב בפרות הטובות ותרעינה באחו וכ' במדרש שבזמן שובע יש שלום. וביאור הענין שע"י האחדות והתחברות מתעורר מקור הבריאה ששם אין שניות. וכל פרות הרעות הם רק הסתרות לעומת הטובות כמ"ש זה לעומת זה עשה. לכן הוצרך יוסף לברר זאת. חלום פרעה אחד הוא. אף שיש פרות טובות ורעות. אינו דבר בפ"ע רק שכך יצר הבורא ית' להיות דמיון כזב כנ"ל. ואיתא אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום. לכן קיום הטוב ע"י האחדות וזהו ותרעינה באחו והוא סוד השבת דמתאחדין ברזא דאחד שורה בו ברכה:
3