שפת אמת, בראשית, נח ט״וSefat Emet, Genesis, Noach 15
א׳תרמ"ה
1
ב׳ב"ה
2
ג׳במד' אף הוא אינו כדאי אלא שמצא חן. ובודאי לא על חנם מצא חן. אך הענין עפ"י המד' לוית חן הם לראשך ע"ש פ' תצא המצות מלוין אותך. דעיקר תולדותיהם של צדיקים מצוות ומעש"ט דכ' אמרו צדיק כי כו' פרי מעלליהם יאכלו פי' שהצדיק מקשר כל המעשים בשורש העליון ועי"ז עושה תולדות. כי בכל דבר יש טוב הגנוז בו כדכתיב בכל מע"ב וירא אלקים כי טוב. וע"י המצות ומעש"ט מקשרין הכל בנקודה הגנוזה הנ"ל ואז חל חן מקח על בעליו. וז"ש אותך ראיתי צדיק כו' בדור הזה דהיינו בעת הבריאה ראה הקב"ה שהוא יהי' צדיק דור הזה. ולכן לא כתיב כאן תמים כי התמימות הוא שלימות האדם למטה שאינו משתנה מאותו חלק המיוחד לו בעת הבריאה. ובכאן הכ' מדבר מחלק שרשו. שראה הקב"ה אותו מתחילתו. כמ"ש אותך ראיתו. הוא האות שלו. שהצדיק הוא אות ועדות על הבורא ית':
3
ד׳בענין דור המבול והפלגה ההפרש ביניהם שדור המבול היו נמשכים רק אחר הגשמיות והגוף ולכן נאבדו לגמרי כמ"ש ימותו ולא בחכמה. ודור הפלגה היו מתחכמין יותר מדאי ולא החזיקו באמונה מחמת החכמה. והי' החטא בשכל ונפש דכ' הן עם אחד כו' שהיה להם כח האחדות ולשון הקודש. ובאמת כל החכמה תלוי ביראת ה' כמ"ש כל שיראת חטאו קודמת כו'. ועל ב' אלו נשאר בבנ"י ב' אותות אות המילה שחתם בבשרינו הוא שלא להיות נמשך אחר הגוף לגמרי. ואות תפילין וש"ק הוא להתקשר. ולבטל חליו ית' כל החכמה והשכל:
4