שפת אמת, בראשית, תולדות כ׳Sefat Emet, Genesis, Toldot 20
א׳תר"נ
1
ב׳ב"ה
2
ג׳בענין הבארות שכתב בזוה"ק שעתה ע"י המצות יכולין למצוא מים חיים. דכל מה שברא השי"ת הכל בחכמה כמ"ש כולם בחכמה עשית. וכאשר יכולין למצוא בארות ומעיינות תחת הקרקע הוא להודיע כי התורה שנקראת מים היא נמצאת בכל מקום רק שהיא בהסתר וכפי היגיעה יכולין לעולם למצוא בכל מקום הארת התורה וחיות הפנימיות מחי החיים. ובאמת האבות היו הראשונים שמצאו אלה המעיינות ובארות. ולולא שפתחו המה הפתחים. לא היינו יכולים למצוא הבארות וכ"כ חפרוה שרים אילין אבהן. וכתיב המשלח מעינים כו' בין הרים יהלכון ואין הרים אלא אבות. והכל משל כמו שנמצא מעיינות בין ההרים כן צדקתך כהררי. שהצדיקים במעשיהם פותחין אלה המקורות. וכתיב ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההיא מאה שערים. פרש"י השנה קשה והמקום קשה. אעפ"כ בגודל צדקתו נפתח לו מאה שערים. והכל להראות כי בכל מקום יש הארה גנוזה. ואדרבא אם נסתר יותר נמצא שם גנוזין כמה מקורות. וזהו בשנה ההיא בארץ ההוא. ההוא הוא לשון נסתר שהוא נקודה פנימיות הגנוזה. ובמדרש כמה בארות חפר. עשק נגד ס' בראשית שבו נתעסק הקב"ה וברא עולמו. שטנה נגד שמות וימררו את חייהם כו'. רחובות כו'. פי' שכל אלה המה פתחים איך למצוא הפנימיות. שיש הסתר מן הטבע והגשמיות. שזה הי' ב' אלפים תהו. וזה עשק נגד ס' בראשית כדאיתא מ"ט פתח בבראשית כח מעשיו הגיד כו' לתת להם נחלת גוים כו' לכן כתיב לנו המים. והצדיקים שמביאין הצורה אל החומר ומוציאין החיות הפנימיות זהו כח מעשיו הגיד. שטנה הוא שיש הסתר על ידי הרשעים ויצה"ר. וכשזוכין לגבור עליהם זוכין לפתיחת באר ומעין. ורחובות הוא התורה ששם אין מגע נכרי ונק' עץ החיים. ואלו הג' הם בחי' ג' אבות אברהם אע"ה הי' הראשון שהי' הצורה של העולם והפך החומר ותהו אל צורה ופנימיות. אח"כ יצחק בו התחיל הגירות כמ"ש ז"ל גר יהי' זרעך. ויעקב אבינו הוא שורש התורה לכן אחר אברהם אע"ה סתמו פלשתים הבארות. וכמו כן אחר יצחק כ' עוד והאבן גדולה על פי הבאר. אבל אחר שכתוב ביעקב ויגל את האבן נפתח הבאר לעולם:
3
ד׳בפסוק ויתן לך יתן ויחזור ויתן כו'. הענין הוא כי אלה הברכות הם שיהיו בנ"י כלים לקבל את השפע הבאה מן השמים ושעי"ז יהי' נפתח מקור השפע. כי הכל תלוי בהמקבלים אם הם כראוי כתיב והריקותי לכם ברכה כו' כאדם המריק מכלי אל כלי. כי השי"ת עשה מדריגות זו על זו. וכולם משפיעין ומקבלין זה מזה. וכטבע הבאר ומעין כל מה שדולין ממנו יותר. נובע תמיד. וכן מצינו גם בתחתונים כל מזונותיו של אדם קצובות לו מר"ה חוץ מהוצאות שבתות ויו"ט והוצאת בניו לת"ת. הרי יש הוצאות שמוסיפין הכנסה. וכמו כן בכלל. שיש שפע היורדת בקצבה ומדה. אבל לבנ"י הוא כמעין הנובע. ועל זה כתיב שתה מים מבורך. בור הוא מים שנתאספו במדה. וזהו בימי המעשה. ונוזלים מתוך בארך הוא השפע שאינו במדה והוא בחי' השבת. וזהו יתן ויחזור ויתן. פי' שהקבלה תגרום התרבות השפע יותר ויותר כמעין הנובע יותר כששואבין ממנו:
4