שפת אמת, בראשית, ויחי י״טSefat Emet, Genesis, Vayechi 19
א׳תר"נ
1
ב׳ב"ה
2
ג׳במדרש פרשה זו סתומה כו'. הענין להודיע כי גלות בנ"י אינו במקרה וכל תהלוכת בנ"י עושה רושם בתורה. הרי אמרו חז"ל באורייתא ברא קוב"ה עלמא. הביט בתורה וברא את העולם. ועיקר הבריאה הי' עבור בנ"י. א"כ הביט הקב"ה בתורה. ובפרשיותי' מתנהג כל תהלוכת בנ"י. ויש פרשה המיוחדת לגלות לכן היא סתומה. והקב"ה הכין התורה קודם שנברא העולם להיות הרפואה קודם למכה. ובוודאי יש ג"כ פרשיות המיוחדים לגלותינו עתה. וכמ"ש וענתה השירה הזאת כו' כי ידעתי את יצרו כו' בטרם אביאנו. וע"ד הרמז י"ל ידעתי לשון שבירה כמו ויודע בם אנשי סוכות. וכדאיתא בראתי יצה"ר בראתי תבלין כנגדו זו התורה. וז"ש ידעתי את יצרו בטרם אביאנו. שהקדים הרפואה קודם המכה. וזה עצמו שכ' אנכי ארד עמך כו' היא התורה אנכי ה"א והתורה משתתפת בצערן של בנ"י. וז"ש עמו אנכי בצרה כו' ובאמת ירידת יעקב אבינו למצרים היא ג"כ כנ"ל כי יעקב הוא שורש התורה:
3
ד׳בפסוק האספו כו'. מאחר שכ' אשר יקרא אתכם באחרית. א"כ פרשה זו הכנה עד דור האחרון. ואיתא במדרש שמע ישראל סבא. שיכול כל איש ישראל להכניס עצמו בק"ש בכלל ישראל וזה הכח שהניח לנו יעקב אבינו. ב"פ ושמעו. [ושמעו בנ"י] נגד שמע בערבית. ושמעו אל ישראל אביכם נגד שמע בשחרית:
4
ה׳בזוה"ק בפסוק מאשר שמנה לחמו לחם משנה בשבת דאית לחם עוני ולחם פנג כו' ע"ש כל הענין. משנה גימ' השמים והוא בכח הנשמה. כי האדם כולל נשמה מן השמים והגוף מן הארץ. ושבת יומא דנשמתין ולאו דגופא. ויורד הנשמה יתירה שהיא החלק מן השמים וז"ש ביני ובין בנ"י אות היא כו' ששת ימים עשה כו' השמים כו'. וכיון שבנ"י צריכין להעיד על בריאת שמים. וזה א"א רק שינתן להם חלק מן השמים. ולכן השבת אות על בנ"י שיורד להם החלק מן השמים. וכ' השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם פרשנו כי הכל מן השמים רק שיורד בצימצום הארץ ואינו מתגלה הפנימיות. רק בשבת שמנה לחמו וכבר הארכתי בזה בכמה מקומות:
5