שפת אמת, בראשית, ויחי כ״וSefat Emet, Genesis, Vayechi 26
א׳תרנ"ז
1
ב׳ב"ה
2
ג׳בפסוק יהודה אתה יודוך אחיך כו'. כי יהודה הכין הדרך לכל בנ"י ונק' יהודים על שמו. וזה כח הודאה מודה על האמת. ובזה יכולין להתדבק באמת והיא בחי' אמונה כרע רבץ כארי כו' לומר אפי' בשעת ירידה יש לו התחזקות והתאמצות. וזה החילוק בין יוסף ויהודה דכ' ובידך לגדל ולחזק לכל. יש נושעים ע"י התנשאות ויש ע"י התחזקות. ויוסף נתעלה במדריגה גבוה. ויהודה ניתן לו החיזוק כמו שהוא והוא גברא דמרי' סייעי'. ולכן כל השם בו עם אות ד'. לומר אשכון את דכא לפי דלית לי' מגרמי' כלום. והי' בו בחי' הביטול לגמרי אל הקב"ה. ועבד מלך מלך. והנה הקב"ה משפיל גאים ומגביה שפלים. ואין הפי' על מי שהוא בעל גיאה בשקר. אך המידה היא כך כי לפי התרוממות הגאים. כך יש בהם בחי' השפלה. והכל עדות על הבורא ית"ש כי לו המלוכה. ולכן אפי' בשרים שלמעלה כך היא המדה. והרי העליונים הם קדושים וכל הנהגת העולם השפל נעשה על ידיהם. ובנ"י התחתונים הם שפלים וכל העולמות מתנהגין ע"פ מעשה התחתונים וז"ש כי גאה גאה. לאפוקי שאין שום גיאות שלא יהי' בו שפלות כי לפי התרוממות השרים כך היא שפלתם. בלתי הבורא ית' כי גאה גאה. וכן מה שדרשו חז"ל גאות אדם תשפילנו על אדה"ר ויוסף הצדיק. ע"ש זה הכוונה שלפי הגיאות והתרוממות שניתן להם לכן נשפלו כי כך היא המדה. ויהודה הוא שפל וגבוה. ויוסף הוא בחי' זקיפה כמ"ש קמה אלומתי וגם נצבה. ויהודה הכריעה כמ"ש כרע שכב. ואעפ"כ הוא כארי וכלביא. זה גבורת הבורא ית' וידו החזקה ששלח נשמות בנ"י למטה ויש להם כמה מיני שפלות ומחלוקות ומסטינים מלבר ומלגאו. והקב"ה מחזיק אותם. משל לגבור שהעמיד את הקורה ומורה בה חצים. החצים כלים. והקורה עומדת כמ"ש במדרש נצבים. וזה כח מלכותו ית"ש דכ' מלכותך מלכות כל עולמים. בתוך כל העלמות והסתרות אעפ"כ לו המלוכה. וזה ניתן ליהודה ודוד. ואיתא בפסוק וישתחו ישראל על ראש המטה וכן בפסוק ויפלו לפניו כו' הננו לך לעבדים אמרו תעלא בעידני' סגיד לי'. והענין הוא כי המלוכה ניתן ליהודה בקביעות כמו ארי מלך בחיות. ומ"מ השועל שהוא פקח בחכמתו מייעץ גם להארי באיזה זמנים ואז גם הארי משתחוה לו. וכן הוא יהודה מלך. ויוסף שהוא באמת עלי עין ויש זמנים שמתגלה הארת יוסף ואז הכל משתחוים לו. כי ביהודה כ' לא יסור שבט. וכ' וזאת ליהודה. זאת הוא דבר המתקיים תמיד. כי אין עולם מתקיים בלי מלך. אבל יוסף ע"ש התוספות שבא מעולם העליון. וזה לא יוכל להיות תמיד רק בשבתות ויו"ט שמתגלה הארה הנ"ל. ואז מתחברין. ויגש אליו יהודה כמ"ש לעיל במדרש ויגש:
3
ד׳בפסוק ויקרא יעקב כו' מהיכן זכו ישראל לק"ש ע"ש במדרש. מפסוק זה שמעו אל ישראל כו'. ואח"כ כתיב וזאת אשר דיבר כו' ויברך אותם. נראה כי הוא בחי' התפלה אחר ק"ש שהם הי"ב בקשות שמכוונים מול י"ב שבטים שיש לכל א' ברכה מיוחדת. והוא בחי' הדיבור כי ק"ש בחי' קול. וכ' ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עו"ד. כי הקול בחי' יעקב והדיבור תיקנו השבטים כאן. וזאת אשר דיבר להם פי' לצרכם הוריד עצמו יעקב לחבר קול לדיבור ועי"ז נעשה הברכה. וכן בכל יום צריכין לברר מלכות שמים בקול ודיבור בק"ש ותפלה. וכל זה הכין לנו יעקב אבינו ע"ה בזאת הברכה:
4