שפת אמת, בראשית, ויחי ל׳Sefat Emet, Genesis, Vayechi 30
א׳תרס"ב
1
ב׳ב"ה
2
ג׳בפסוק הקבצו ושמעו כו' ושמעו אל ישראל כו'. ב' השמיעות כמ"ש אם שמוע בישן תשמעו בחדש. וכ' שמעי בת כו' אח"כ והטי אזנך. היא שמיעה פנימיות מילין דאתאמרין בלחישה שצריכין להטות אוזן לשמעם. כי באמת גם קודם קבלת התורה. הצדיקים שמעו דברי אלקים חיים בעולם מצד הבריאה ועשרה מאמרות. דכל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו. והחכם עיניו בראשו איך להכיר את הבורא מתוך הבריאה. וזו השמיעה הראשונה. וכאשר בנ"י היו כלים לזה ושמעו זאת זכו אח"כ לקבלת התורה שמיעה הפנימיות. לכן אמר שמעו בני יעקב שהם מוכנים לשמיעה זו ויזכו אח"כ לשמיעה פנימיות. ושמעו אל ישראל אביכם. פי' במד' לאלקי ישראל אביכם. הוא שמיעה המיוחדת רק לבנ"י זהו והטי אזנך שמיוחד רק אליך וז"ש במדרש שמעה עמי ואדברה. אין מעידין אלא בשומע. ואיך יתכן להיות שומע קודם הדיבור רק הוא השמיעה הראשונה הנ"ל. וז"ש עושי דברו לשמוע בקול דברו:
3
ד׳עוד לפסוק הנ"ל האספו ואגידה הקבצו ושמעו. וכבר כ' מזה במ"א כי האספו בחי' הנשמה והנפשות נאמר בהם אסיפה כמו נאסף אל עמי והוא בחי' עמידה בתפלה לכן מקדימין ופי יגיד תהלתך שהתפלה למשוך המשכות מלמעלה. ז"ש ואגידה לכם. הקבצו הוא אחדות הגופות. וזהו ק"ש. רמ"ח תיבות נגד רמ"ח אברים. ושמעו הוא ק"ש שצריך איש ישראל לעסוק בכל יום בב' בחי' אחדות הנ"ל בגוף ונפש. והנה הסדר ק"ש אח"כ תפלה. ומה שהקדים יעקב בחי' האספו שהי' סבור שהם מוכנים למדרגה גבוה. וכאשר נסתלקה ממנו שכינה ראה שהם במדרגה שלמטה מזו ואמר הקבצו ושמעו:
4
ה׳במדרש יהודה אתה יודוך אחיך כולן נקראו על שמך יהודים ע"ש. דיעקב אע"ה כתיב בי' תתן אמת ליעקב והוא מתנה בעלמא דשיקרא. אך בנ"י הם מאמינים בני מאמינים ובזו האמונה יכול כל איש ישראל להתדבק באמת. וזהו בחי' הודאה מודה על האמת להיות נמשך עכ"פ אחר האמת. וע"י הברכות והודאות ושבחות בפה זוכין אל האמת. וזה כח הפה שלא נברא אלא להודות. וזה ניתן ליהודה ודוד המלך ע"ה נעים זמירות ישראל. וזה כח הפה נפתח בש"ק. לכן נאמר בו טוב להודות לה' ושבת סהדותא איקרי:
5