שפת אמת, בראשית, וירא ט״וSefat Emet, Genesis, Vayera 15

א׳תרמ"ו
1
ב׳ב"ה
2
ג׳במדרש סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם דאיתא הקב"ה מתהא את הצדיקים. דמקודם יש התגלות לצדיק לראות שיש כאן דבר סתר וסוד. ואח"כ זוכין לידע הסוד וכ"כ וירא ג' אנשים נצבים כו' אח"כ וירא. שעמד על הסוד. ובאמת סוד ה' ליראיו מראשית בריאתם. וע"י היגיעה זוכין אח"כ לדעת ולהשיג ולהתדבק בזה הסוד. ובזוה"ק בפסוק ואברהם ושרה זקנים כו' נודע בשערים בעלה כו' ומקשה דלית השגה ותפיסה בהקב"ה. ומתרץ ע"י הנשמה שבאה ממקום גבוה אך בעוה"ז מתלבשת ע"י כמה לבושים. אך כשיש זמנים שהשערים נפתחים יכולה הנשמה להרגיש ולדעת את בוראה ע"ש היטב. דאיתא הקב"ה נמלך בנשמת הצדיקים וז"ש בשבתו עם זקני ארץ הם שורש נשמתין קדמאין קודם שמתלבשים בעוה"ז רק הזקן שקנה חכמה היינו שמעלה נשמתו בשורשה. כמ"ש לעיל סוד ה' כו' ובריתו להודיעם. וכ' שער החצר כו' ביום השבת יפתח. א"כ בשבת נפתח השער ולכן יש נשמה יתירה וכתיב בי' לדעת כי אני ה' דרשו חז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי כו' לך והודיעם. והוא כנ"ל שבשבת זוכין לדעת ע"י פתיחת השער כמ"ש נודע בשערים כו' וכמו שיש שערים בזמן כן בנפש. וכמ"ש ששת ימי המעשה יהי' סגור. כמו כן בנפש ידים ורגלים וראש וגוף המה נקראים ימי המעשה והמה סתומים. ומילה הוא פתח הגוף ורמז שביום השבת יפתח לכן ע"י ברית המילה זוכין לדעת ולדביקות כמ"ש אחר המילה וירא אליו ה' ואחר עורי נקפו זאת כמ"ש במד' שנפתח השער. וביום החודש יפתח רמז לברית הלשון כי קידוש החודש ומועדות תלוי בפה:
3
ד׳בפסוק וה' אמר המכסה אני כו' אשר אני עושה. בכמה מקומות דכתיב וה' דרשו חז"ל הוא וב"ד. יתכן לומר שזכה במדה"ד אאע"ה שלא להעלים ממנו דבר לאשר האבות הן המרכבה ולא עשו שום דבר רק בדביקות עליון ולא נשכח יראת ה' מהם אפילו שעה א' לכן שילם לו כמדתו שלא לכסות ממנו שום דבר וזה עצמו המשך הפסוק ואברהם הי' יהיה כו' לאשר כל מה שעושין בהשתתפות שם שמים קיים לעד:
4
ה׳עוד יבואר וה' אמר עפ"י מה שבארנו פי' הכתוב ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כי כשהקב"ה עושה דין נמלך במדת החסד כמ"ש צדיק ה' כו' וחסיד בכל מעשיו. אף שהמשפט צדק עכ"ז קודם שבא לידי מעשה מתלבש במדת החסד וז"ש וה' אמר המכסה כו' מאברהם שהוא מדת החסד אשר אני עושה ולכן מיוחס החסד לימינו שאין נשכח לעולם כענין שכתוב אם אשכחך כו' תשכח ימיני שאין שכחה בימין. ויש לפרש סיום הפסוק הי' יהי' כו' כי בעבור שעולם חסד יבנה ולולי מדת החסד לא הי' קיום לעולם בעבור זה עצמו חביב מדת החסד לפניו ית"ש כי הוא הברכה של כל הברואים ונברכו בו כו':
5