שפת אמת, בראשית, וישב י״זSefat Emet, Genesis, Vayeshev 17
א׳תרמ"ז
1
ב׳ב"ה
2
ג׳במדרש וישב יעקב תני כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו כו' מה כתיב למעלה ואלה המלכים כו' דכתיב הלא אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב כו'. דאיתא במדרש תולדות ראויה היתה רבקה להוליד י"ב שבטים. ע"ש שדורש י"ב לשונות שני גוים ושני לאומים לאום מלאום ורב יעבוד צעיר כו'. א"כ היו נכללין אלה הי"ב שבטים בשני האחים. אך עשו לא זכה להוציאם מכח אל הפועל והוצרך יעקב אבינו לקבל כל ההארות שהי' בעשו. דכתיב וימנע מרשעים אורם פי' האור שהיה בכחם לתקן ולא תיקנו כמ"ש בזוה"ק לך לך על תרח ע"ש. וכמו כן בעשו. וע"ז כתיב וזרוע רמה תשבר הוא עשו שמתגאה בירושתו. על חרבך. והידים ידי עשו. וע"י הגאות שרצה רק למלוך כמ"ש ואלה המלכים כו'. לא נשאר לו כלום. [וזה הרמז בפרשה זו לשבירת הכלים שהי' הכל הכנה שהמקום שאינו ראוי לתקן. יהי' נשבר ויבוא אחר ויתקן כנ"ל] ויעקב ובניו כנסו כל ההארות כמ"ש אלה תולדות יעקב. אלה פסל את הראשונים [כמ"ש בפרשת בראשית אלה תולדות השמים כו' אז"ל פסל תהו ובהו] ובצדיק כתיב לא ימנע טוב להולכים בתמים שע"י שהי' יעקב אבינו ע"ה איש תם הזמינו לו משמים כל טוב הגנוז במקומות אחרים ובאו אליו. וז"ש מאלמים אלומים בתוך השדה כנ"ל כמ"ש במ"א מזה:
3
ד׳בפסוק ותתפשהו בבגדו כו' וחז"ל אמרו ויבוא הביתה כו' אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו. וחלילה חלילה שעלה על דעת אותו צדיק לחטוא. אבל הענין הוא כידוע שיש בנפש אדם כמה מלבושים. ויש לבוש שיש בו אחיזה ליצה"ר כמ"ש בשער הקדושה מזה. והנה יוסף הצדיק כתיב בו ועשה לו כתונת פסים בודאי הי' זה מלבוש יקר מאד. דאיתא שלשה לא שלטה בהם יצה"ר. האבות. שהן הן המרכבה ולא הי' להם מלבוש גופני כלל. ורק כמו שעתידין להיות בעוה"ב. וזה המלבוש נתן יעקב גם ליוסף הצדיק דכתיב בן זקונים הוא לו דרשו חז"ל זיו איקונין שלו דומה לאביו. והוא הדיוקן שחקוק תחת כסה"כ. אכן כאשר נמכר למצרים כתיב מקודם ויפשיטו את יוסף כו'. כי בודאי כל נסיון הוא כשנוטלין מן האדם המדריגה המיוחדת אליו וכמו כן בכל גלות בכלל ישראל ג"כ ניטל מאתנו הציור והמלבוש שהי' מיוחד לנו בהיותינו בא"י ובמקום הקודש. וז"ש בבגדו שהוא מלבוש הגוף החיצון. אכן לפי שעה נראית לו דמות דיוקנו של אביו וכתיב ויעזוב בגדו וינס היינו שיצא מכל הלבוש הזה ונתלבש בלבוש המיוחד לו. וז"ש ואין איש שיצא מלבוש הגופני ונעשה כולו רוחני. והוא לרמז לכל העובד באמת כשהוא בעת צרה מסייעין לו מכוחות הנשמה אשר לו למעלה כמ"ש ישלח עזרך מקודש:
4
ה׳איתא בגמ' יוסף מחייב הרשעים הלל מחייב עניים ור"א בן חרסום העשירים ע"ש. וצריך ביאור כי היתכן שיאמרו לרשע שיהי' כיוסף הצדיק. אכן הפי' כי אלו הצדיקים הובאו לידם הנסיונות כדי להכין דרך לכל הדורות. וע"י שהקדים יוסף הצדיק לעמוד בנסיון. הוכן הדרך שיוכל כל איש ישראל ג"כ להינצל. וכמו שמצינו שכל יורדי מצרים נגדרו בעריות בזכותו. וכמו כן נשאר לכל הדורות:
5