שפת אמת, בראשית, וישלח כ״דSefat Emet, Genesis, Vayishlach 24
א׳תרנ"ד
1
ב׳ב"ה
2
ג׳בפסוק עם לבן גרתי פרש"י לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר ד"א תרי"ג מצות שמרתי. נראה שזה תכלית המצות שהם מכוונים לאברים וגידים של האדם כי הגוף הוא מלבוש הנפש והנשמה והאדם צריך לידע כי הוא גר בעוה"ז. ובאמת הנשמה במקרה בעוה"ז. ובעצם בעולם העליון. והגוף בעצם בעוה"ז ובמקרה בעולם העליון. ולכן הצדיק שגובר כח הנשמה על הגוף נעשה כגר בעוה"ז. וכל מצוה יש בה ב' הבחי' להכניע הגוף. ולהאיר הנשמה והנפש. וזהו עיקר עבודת האדם לבטל ולהכניע כח הגוף אל הנשמה להיות טפל אל הנשמה. וכמ"ש גר אנכי עמך פי' כמו שקדושתו ית' בעוה"ז אינו בקביעות כך גר אנכי. וכשהאדם פונה עצמו מכל עסקי העולם וכל מחשבותיו רק לעסוק במלאכת שמים מאיר בו כח הנשמה ונעשה הגוף טפל. היפוך מסדר הקבוע בעוה"ז וזהו בחי' תושב ככל אבותי. וכן אמר אאע"ה גר ותושב אנכי עמכם. כי האבות זכו להיות מזוכך גם בגופם שנעשו מרכבה אל הקב"ה וזכו בעבודתם גם לדורות להמשיך השכינה בעוה"ז בביהמ"ק בפועל ממש. וזה דבר גדול מאוד. וזה הי' עבודת האבות בארץ ישראל. אבל יעקב אע"ה בהיותו בחו"ל הי' בבחי' גר כנ"ל. וזה ששלח לעשו כי הברכות שיש לו בעוה"ז אינם עיקר אצלו ואין דעתו עליהם ויהי לי שור וחמור בדרך מקרה ואין לו לרדוף אותו עליהם:
3
ד׳וכתיב ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית כו'. דיש מחלוקת בש"ס אי סוכה דירת קבע או דירת ארעי וכולם דברי אלקים חיים. כי במצות הסוכה יש הב' הבחי' הכנעת הגוף להיות דירתו בעוה"ז ארעי. וגם יש קדושה בסוכה אשר הנשמה מתגברת ונעשית קבע כמ"ש לעיל כי בכל מצוה יש ב' בחי' הנ"ל. וכמו כן בשבת קודש זכור ושמור הם ב' בחי' הנ"ל. הכנעת הגוף לכן כל המלאכות בטלין בשבת וזהו בחי' שמור. וזכור הוא התגברות הנשמה. כדאיתא שבת יומא דנשמתין ולאו דגופא. וימי המעשה ושבת הם בחי' גר ותושב כנ"ל. ובאמת ימי המעשה בעוה"ז בעצם ויש להם דביקות בעולם העליון. והשבת במקרה בעוה"ז כי הוא מעין עוה"ב בעצם. ובני ישראל שהם בני עוה"ב מצד הנשמה ניתן להם השבת וצריך איש ישראל לבטל ימי המעשה אל השבת. חול מכין לשבת לעשותו עיקר בעולם. וכמו כן כל ימי חייו להיות תורתו עיקר ומלאכתו ארעי. כמ"ש כי הם חיינו ואורך ימינו. והכל ענין אחד. ולכן במצות הסוכה לאנשים גדולים ויחידים הוא דירת קבע כמ"ש ויבן לו בית. אבל למקנהו עשה סוכות הרמז לאנשים פשוטים כמונו שיש לנו מלחמות הגוף מצות סוכה שלנו להכניע הגוף ולהיות עוה"ז דירת ארעי כנ"ל. על כן קרא שם המקום סוכות. שכן הלכה דירת ארעי בעינן דהלכה כרבים:
4
ה׳בפסוק ויירא ויצר ובמדרש הבחור שבנביאים ושבאבות נתייראו כו' ואמרו התקין עצמו לשלשה דברים לתפלה ודורון ומלחמה. כי באמת כל הג' צריכין לעובד ה' כי יש דברים שצריכין להלחם בעצמינו עם היצה"ר וסט"א. ויש דברים שא"א רק בסייעתא דשמיא כמ"ש אלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו. ויש דברים שצריכין לקרב מן הסט"א להוציא בלעם מפיהם כענין שאמרו בכל לבבך ביצ"ט וביצה"ר. וג' בחי' אלו הם יעקב ישראל וישורון. ולכן ויירא ויצר שמא יהרוג או יהרג. ויעקב אבינו שכתיב בו תתן אמת ליעקב הי' עומד תמיד בלי נטי' מן האמת שלא לקרב כמלא נימא יותר מהראוי. ושלא לרחק יותר מן הראוי כמלא נימא. וזה דבר גדול מאוד. לכן דרשו עליו בזוה"ק אשרי אדם מפחד תמיד. ר"ת אמת:
5
ו׳בפסוק ויאבק כו' עד עלות השחר אמחז"ל שהעלו אבק עד כסה"כ. הרמז הוא כי מאחר שצורתו של יעקב חקוקה בכסה"כ. א"כ כח מלחמת הסט"א עד שם כמ"ש יד על כס שאין הכסא שלם עד שימחה שם עמלק. וכי שייך פגם ח"ו בכסא כבודו ית"ש. רק הפי' שא"י להיות גילוי כבודו ית' בעולם כל זמן שעמלק נמצא. וכמו כן התפשטות כחו של יעקב וגילוי צורתו א"י להיות בשלימות. על כן לא יאכלו בני ישראל כו'. כי נגע כו'. ובו עצמו כתיב ויזרח לו השמש. ז"ש במדרש ויותר לבדו כמו ונשגב שא"י להתגלות עד לעתיד. ודו"ק:
6