שפת אמת, בראשית, וישלח ד׳Sefat Emet, Genesis, Vayishlach 4
א׳תרל"ד
1
ב׳ב"ה
2
ג׳וישלח יעקב מלאכים כו'. בזוה"ק כי מלאכיו יצוה לך כו' יצ"ט ויצה"ר. פי' שגם יצה"ר לטובה כי יותר נשמר האדם ממנו מיצ"ט. ובזה מובן איך קיבל עשו השליחות ע"י מלאכים. אך כי איתא שמן המצות נבראים מלאכים. וכמו כן משמירת ל"ת נבראו מלאכים מצד זה שיוכלו לתקן מה שנצרך לאדם במקומות הרחוקים. ואפשר הי' כל ההליכה ללבן כדי למצוא אותן מלאכים מסטרא דשמאלא. שיוכלו לתקן שליחותו אל עשו כי הי' דברים שלא הי' יכול הוא עצמו להגיד לו כי לא הי' כדאי עשו שיתקרב אליו רק על ידי שליח וז"ש לשמרך בכל דרכיך כי היצה"ר הוא לטובת האדם שיהי' לו שמירה בכל הדרכים שצריכין שמירה כנ"ל. ואיתא כי אותן השעות ששקעה חמה בעבורו בהליכתו זרחה בעבורו בחזרתו כו' נמצא כי בהליכתו לחרן נעשה מיום לילה ובחזרתו מלילה יום. כי ודאי הליכתו מא"י לחוץ לארץ לחרן שהכניס עצמו במקומות החשכים. הי' כדי למצוא גם שם ההארה ולעשות מלילה יום. וכתיב ויבוא יעקב שלם שהשלים כל העולם להשי"ת. עיר שכם שמעתי ממו"ז זל שכם ר"ת שם כבוד מלכותו שבירר כבוד מלכות שמים גם בעוה"ז והליכתו לחרן הי' דוגמת ששת ימי המעשה וחזרתו הי' בחי' שבת ז"ש ויחן את פני העיר שקבע תחומין כו':
3
ד׳קטנתי מכל החסדים. שמעתי מכבוד מו"ז ז"ל בשם הרב הק' מלובלין ז"ל שגם מה שקטן בעיניו הוא מהחסדים של הש"י כו'. ונראה להוסיף ביאור כי יש לכל איש ישראל להשיג הכנעה וקטנות ע"י חסדי השי"ת שעושה עם האדם לפנים משורת הדין לכן צריך האדם להשיג בושה ולהכניע לפניו ית'. וז"ש קטנתי מכל החסדים שמכל החסד וטוב שעשה עמו השיג קטנות עד שלא נשתנה כלל מעת שהי' הולך לחרן עד חזרתו כדכתיב במקלי עברתי כו'. ואין זה דבר קטן שיזכור האדם עד עשרים שנה מה שהי' לו. וזה מצות זכירת יציאת מצרים שיזכור האדם כי השי"ת הוציאו מכל הסתר ועצת היצה"ר. והאמת כי תכלית חסדי השי"ת הוא כשמשיג האדם הכנעה וקטנות ע"י החסדים זה אות ומופת שמקבל החסדים אליו והבן. ויש לאדם לייגע עצמו וללמוד ממעשה אבותינו כדכתיב אלקי אבי אברהם כו' והקשו במדרש כי גם לעשו יש יחוס זה ואיך שייך תפלה זו נגד עשו. אך מי שבוחר בדרכיהם ועושה כמעשיהם אני מתקיים עליו. פי' ע"י שבוחר בכל לבו לעשות כמעשה אבותיו מועיל לו זכותם ויוכל לעשות כמעשיהם [מעשיהם לא נאמר אלא כמעשיהם להיות נקודה של אמת להתדמות למעשיהם]. וז"ש כי ידעתיו כו' יצוה כו' בניו כו' ביתו אחריו כו'. פי' ע"י שזכו האבות להיות מעשיהם כתובים בתורה עי"ז יוכלו בני ישראל לעולם ללמוד מן מעשיהם וז"ש אשר יצוה כו' ביתו אחריו הם כל בני ישראל כנ"ל:
4
ה׳ברש"י ההפרש בין דברי עשו שאמר יש לי רב ויעקב אמר כל מה שנצרך לי כו'. אף כי ודאי אמר עשו אמת שהי' לו רב יותר מכפי צרכו. אכן השי"ת נותן הטוב לצדיק בדרך נסתר וע"ז נאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. שלצדיק וירא ה' נותן הטובה דרך מצפון שיהי' לו רק הנצרך לו. כדכתיב אין מחסור ליראיו ולא יהי' לו דבר מותר. ועי"ז נשאר הטובה אצלו. וכן הגיד מו"ז ז"ל בשם הרב הק' מפרשיסחא ז"ל פי' מגביה שפלים שהשי"ת מגביה האדם באופן שיהי' נשאר שפל כמו שהי'. כי השי"ת נותן טוב לכל הנצרך. ואם האדם מתגאה נמצא שאין חסר לו ונפסק מתנת שמים ממנו. אבל הצדיק שנחסר לו תמיד הוא כלי לקבל ברכת השי"ת. כדאיתא מים יורדין למקום נמוך. ולהוסיף ביאור. כי הצדיק צריך שלא יבקש טובה מהשי"ת בעבור זכותו כי עי"ז שנוטל בעד מעשיו נמצא ממעט כח מעשיו והאדם צריך שיהיו מעשיו לכבודו ית'. ובודאי יותר כבוד להשי"ת למי שכל מעשיו הם בעבור כבודו לא לגרמייהו כלל, לכן איתא כי יעקב ביקש כל מה שנצרך לו בתפלה שלא בזכותו כלל. וכן השי"ת נותן להצדיק בחסדו שלא מצד מעשיו כרצון הצדיק כנ"ל. ונמצא שבאמת אין לו הטובה מצדו וצריך להיות שפל בעיניו. אבל הרשע מה שנותן לו השי"ת הוא באמת מצד מעט מעשיו כדאיתא ומשלם לשונאיו כו'. לכן מתגאה כדין יש לי רב. וע"ז נאמר ורב יעבוד כו' וכתיב מה ה' שואל כו'. פי' מאה ברכות. פי' שכל דבר שמקבל האדם צריך לידע שהוא רק מהשי"ת. ואנחנו מה. ועי"ז מה רב טובך כו' פי' שהטובה להצדיק וירא ה' שיהי' נשאר אחר קבלת הטוב בבחי' מה. ע"י שצפנת ליראיך כנ"ל:
5