שפת אמת, ויקרא, אחרי מות ד׳Sefat Emet, Leviticus, Achrei Mot 4
א׳תרל"ח
1
ב׳ב"ה אחרי בקיצור
2
ג׳בפסוק כמעשה א"מ כו'. לא כתיב מעשה אלא כמעשה. א"כ נכלל זה בכל מעשים אף דברי רשות לא יהיו נעשים כמעשה ארץ כנען שצריך להיות ניכר הפרש בין מעשי איש הישראלי לשאר אומות. הן בעובדא הן ברעותא. לכן אמרו במד' ע"ז כשושנה בין החוחים היינו מה שמתקדש אדם במעשה גשמיי לעשותה בקדושה כנ"ל. וכן יש לפרש אשר יעשה אותם האדם פי' אותם באמצעיות המשפטים והחוקים יתקן כל בחי' העשי' ואז מעורר החיות שיש בכל המעשים מכח מאמרות הבורא ית'. ואין לעשות שום מעשה רק בהשתתפות איזה מצוה כמאמר בכל דרכיך דעהו כו'. וברש"י קבלתם מלכותי קבלו גזירותי כו'. כי בשעת מ"ת היו בנ"י קדושי עליונים והיו מרוחקין מהגשמיות והוא ביטול גמור למלכות שמים. אח"כ נתקלקל העשי' כמ"ש הזהרו בנשמע כו'. לכן ניחם הש"י אותם כי הגם שנפלו ממדרגתם הראשונה. עכ"ז ע"י תיקון המעשה יוכל להיות יותר מעלה כשושנה בין החוחים. כענין שחורה אני ונאוה כו'. במקום שבע"ת עומדין כו'. והכל ענין אחד כי מקודם היו בנ"י חיים ממש חרות חירות ממה"מ כו'. אח"כ ניתן עצה ע"י המצות לעורר החיות כנ"ל והבן כי קצרתי:
3
ד׳במד' בזאת יבא כו' בתחבולות תעשה לך מלחמה כו' חבילית של מצות כו'. אהרן הכהן נכנס בכמה מצות כו' שבת אשרי אנוש יעשה זאת כו'. והלא שנינו א' המרבה וא' הממעיט. ומה ענין חבילות של מצות. אבל הענין שיש מצות כלליות ונק' חבילות. כענין השבת שנאמר יעשה זאת בפרט שהיא כוללת כל המצות וכל המעשים מתיחדים בזו המצוה כמ"ש דאתאחדת ברזא דאחד. וכן המילה שנק' ברית כידוע. ואלה המצות נאמר עליהם בתחבולות תעשה כו' מלחמה:
4
ה׳ובמד' בענין שחוטי חוץ ויתרון ארץ בכל הוא כו' אפי' דברים שנראין מיותרין כו'. כלל הענין כי אין דבר בעולם שאינו נכלל בציור עליון. דכ' וירא אלקים את כל אשר עשה כו'. והוא ציור של שלימות כל הבריאה שהוא בוודאי בצלם עליון. ולכן כל דבר שניתקן ע"י המצוה הרי הוא בכלל עיקר הבריאה. והתורה הקפידה כל כך על שחוטי חוץ דכתי' דם שפך. פי' ע"י שנעשה ממנו קרבן נתדבקה הבהמה בשורשה והיא בכלל ציור הבריאה. ולכן השחיטה בחוץ כשופך דם אדם שממעט הדמות כביכול כנ"ל. ז"ש ויתרון ארץ. ארץ היא הביטול שהגרעון מתבטל ונשרש בארץ אז מוציא פירות ע"י שנתבטל אל השורש שנק' בכל שכולל ומאחד כל הבריאה כנ"ל:
5