שפת אמת, ויקרא, אחרי מות ו׳Sefat Emet, Leviticus, Achrei Mot 6
א׳תרמ"א
1
ב׳בפסוק כמעשה א"מ כו' לא תעשו וכמעשה א"כ כו'. ובמד' כשושנה בין החוחים. הענין הוא דלעולם יש לבנ"י התנגדות. שע"ז נבראו בעוה"ז לתקן כל אלה המקומות. וכמו בפרט כל איש ישראל אין לו מנוחה ונק' מהלך. וכמ"ש במ"א בענין צדיקים נדמה להם כהר ע"ש. כן בכללות בנ"י. ויתכן לומר כי עיקר טומאות מצרים הי' בע"ז וטומאות ארץ כנען הי' בעריות כמ"ש כל התועבות האל עשו כו'. לכן הקדים לפרשה זו כמעשה א"כ כו' ל"ת. וכשבנ"י עוברין אלה המקומות זוכין אח"כ למדריגות בקדושה המכוונים מול אלה ההסתרות. כי זה לע"ז עשה אלקים. כאשר ראינו כי אחר יצ"מ זכו לתורה. ואחר מלחמת מלכי כנען זכו לא"י ולבהמ"ק. ויתכן לומר שע"י שיצ"מ הי' בכח מרע"ה והי' בתיקון השלימות. לכן התורה נשאר לנו לעולם. וכן זכינו אח"כ לבטל יצרא דע"ז מכל וכל. אבל במלכי כנען חטאנו ולא החרימו כולם לכן חרב בהמ"ק ולא נתבטל כל יצרא דעריות כנ"ל. ועוד ש"ד שהיא א' מג' עבירות שצריכין למס"נ י"ל שהי' במלחמת סיחון ועוג וירשו את ארצם. ורמז לדבר מ"ש בגלעד שכיחי רוצחים. והר עשו הוא אדום שעומדים אנחנו להיות נושע עי"ז מלשון הרע ושנאת חנם ששקול נגד כל הג' עבירות הנ"ל. כמו שמלכות זו שקולה נגד כולם כמ"ש חז"ל:
2