שפת אמת, ויקרא, בחוקתי ב׳Sefat Emet, Leviticus, Bechukotai 2
א׳תרל"ה
1
ב׳במד' חשבתי דרכי כו'. פי' ע"י שחושב אדם קודם כל מעשה להיות לשמים ומביא הדעת לתוך המעשה שעושה הכל בדעת וכן בכל יום ויום כשמקבל עליו עמ"ש בבוקר זה הרצון מיישר כל מעשיו לטוב. וז"ש בחקותי תלכו להיות עול מלכותו ית' על האדם שלא יוכל לעשות מעשה קטנה וגדולה קודם ההסתכלות אם הוא כרצונו ית'. וקודם העבודה נראה הכל כמו חוקה וע"י קבלת העול זוכה להבין ולהרגיש טעם המצות. וזה עצמו השכר כמ"ש שכר מצוה מצוה שמתקרב אל פנימיות המצוה. וכן מה שלא נזכר בתורה שכר עוה"ב כי הוא פשוט ומובן מעצמו. אבל זה ברכה יתירה להיות נמשך כל ברכת עוה"ז ע"פ התורה וחקותי'. וז"ש גשמיכם בעתם כמ"ש בזוה"ק ע"פ לכל זמן ועת כו'. והיינו שיהי' גם הגשמיות נמשך אחר השורש. והוא כמו שאחז"ל יפה שעה א' בתומע"ט בעוה"ז כו' א"כ זה הבטחה יתירה מעוה"ב:
2
ג׳ובמד' ג' דברים במתנה התורה והגשמים כו'. פי' התורה א"י להשיג ע"פ זכות האדם רק במתנה וגשמים פי' זה כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא רק רשעים משלמים להם בעוה"ז אבל הצדיק ע"פ דין בעל חסרון הוא בעוה"ז רק התורה מבטיחה כי הקב"ה יתן במתנה לכל החוסים בו כי הוא כל יכול ולכן הבטחת עוה"ז לצדיקים היא מתנה גמורה. ובנ"י זכו לזה ע"י קבלת התוכחה. כי גם עונשים אינם בעוה"ז ע"פ דין. רק שבנ"י מקבלים באהבה עונשין כדי שלא יתרחקו ח"ו מדביקותם בהקב"ה ע"י החטאים. ובקבלה זו זכו למתנת עוה"ז ג"כ בעשותם הטוב. והוא עצה מהש"י לבנ"י כמ"ש נפלאותיך ומחשבותיך אלינו:
3
ד׳והשיג לכם דיש כו' בציר ובציר כו' זרע. דכתי' אור זרוע לצדיק והוא הארת התורה שאדם מקבל בלבו ועושה פירות. ואח"כ צריך לברר מעשיו להיות בלי פסולת. וכפי הבירור זוכה אח"כ לקבל הארה אחרת וכן לעולם. וזהו רמז הכתוב והשיג לכם דיש שהוא הבירור כנ"ל:
4
ה׳ורדפו כו' חמשה מאה כו'. ברש"י אין דומה מרובין העושים התורה. והוא הרדיפה עצמו שהוא רדיפת האמת ללחום מלחמת ה' בעמלק. וכל המחלוקת צריך להיות לשם שמים ולהכניס עצמו בכלל ישראל. וב' הדברים נסמכו במשנה כל כנסי' לש"ש ומחלוקת לש"ש כו'. כי המחלוקת צריך להיות בכח הכנסי' באהבת ישראל והקב"ה. וכ"כ ורדפו מכם חמשה כו':
5
