שפת אמת, ויקרא, אמור י״זSefat Emet, Leviticus, Emor 17
א׳תרמ"ח
1
ב׳במד' אמרות ה' כו' אמרות ב"ו אינן מאמרות למחר ישן והולך לו היכן הוא והיכן אמרותיו. פי' אמו"ז ז"ל שהכוונה שבמאמר אין בו כלום אפי' שלפעמים מקיים מאמרו אבל מאחר שאין בידו לקיים אין מאמרו מאמר כנ"ל. וכמו כן נראה הכוונה באמרות ה' אמרות שהוא אלקים חיים ומלך עולם פי' אפי' שלפעמים נראה לעיני בשר שאין מאמרו מתקיים אבל באמת ה' אומר ועושה וכל מאמריו מתקיימין אך שלפעמים הם בהסתר כמ"ש כסף צרוף כו' מזוקק. שצריכין לברר התערובות ואז מתגלה מאמרו ית' בהתגלות. וזהו ענין אמור ואמרת. כי מצותיו ית' הם גזירות בשורשם העליון ולמטה מתקיימין בגשמיות. וז"ש אשר קדשנו במצותיו הוא בשורש. וצונו הוא בפועל גשמיי בעוה"ז. וכמו כן הגזירה לנפש לא יטמא נמצא שורש הכהונה אין בו מגע טומאה. ואמרת אליהם הוא שיזהרו שלא לטמא בגשמיות. ובוודאי אם איזה כהן מטמא עצמו הקדושה פורחת ממנו. וכן הוא ענין כל מצותיו ית' וכמו כן הקדושה שכ' אני ה' מקדישכם בוודאי נמצאת בתוך בנ"י. וכפי עבודת האדם מתגלה בו בפועל ממש. לכן במסירת נפש כתיב ונקדשתי בתוך בנ"י. כי החומר מסתיר הקדושה. ומי שמס"נ בפועל ממש מסיר כל הסתרות החומר ומתגלה בו החדושה ונעשה ממש קדוש בגוף ג"כ. וכמו כן הוא תמיד כפי הזדככות החומר מתגלה הקדושה. וכן יש זמנים שמתגלה בהם הקדושה ע"י הסתלקות ההסתר הגשמיי. ובמד' והי' ז' ימים תחת אמו וכן באדם ביום השמיני ימול שיעבור עליו שבת שיראה פני מטרונא תחלה כו'. והענין הוא כי כל ברי' כשבאה לעוה"ז החומריי מסתתר חיות הפנימיות שבה. אכן כשבא השבת קודש אז סט"א בורחת והזמן מתעלה. ואז מתגלה הפנימיות. וזה ענין באה שבת באה מנוחה. וכמו שהי' בשבת בראשית כן הוא תמיד שכל מה שמתהוה בימי המעשה חסר השלימות. כי עולם הטבעי הוא חסר. וכשבא שבת חל השלימות על הכל ונעשין כלים להיות מוכן להקדושה כנ"ל:
2
ג׳בפרשת לחם הפנים ביום השבת יערכנו כו'. דכתיב לכו לחמו בלחמי להיות קבלת השפע מן השמים דבוקה בשורש העליון והוא פנימיות השפע. וכדאיתא בזוה"ק בענין יום השבת דאע"ג דלא ירד בו המן מ"מ כל ברכאין בשביעאה תליין ע"ש. וזה נק' לחם הפנים פנימיות הלחם כדכתי' לא על הלחם לבדו יחי' כו' מוצא פי ה' היא התורה. ורמז לדבר דכתי' התם פנים בפנים דבר ה'. והכא כ' לחם פנים. ושורש הלחם מן השמים שנשפע בש"ק על כל ימי המעשה בכח התורה הוא כפי הכנת בנ"י שניתן להם התורה. וכמו שיש ג"ן סדרים דאורייתא ובכל שבת סדר פרשה אחרת בקריאת התורה וכמו כן בשמים כדאיתא בזוה"ק ויקהל. והיינו שהתורה כולה שמותיו של הקב"ה אבל הסדר משתנה בכל פרשה וכל שבת בצירופים שונים. וכמו כן הרמז בלחם הפנים ביום השבת יערכנו. וכפי סידור הי"ב חלות שסידרו בנ"י ביום השבת כך נמשך השפע מן השמים. וכדכתי' כמים הפנים לפנים כו' והיא בחי' תורה שבע"פ ושבכתב. וכ' ב"פ ביום השבת. דיש שבת מלעילא לתתא ויש מתתאי לעילאי כדאיתא בזוה"ק. ולכן אמר הכ' כפי עריכת בנ"י הלחם ביום השבת באתערותא דלתתא כמו כן ביום השבת מלעילא לתתא יהי' בסדר הזה וכמ"ש במ"א הרמז כסידורו כך סילוקו. והתורה מתנה לבנ"י וכפי מדרגתם כך מתגלה להם התורה. דיש שבעים פנים לתורה ופנים לפנים. ובכל שבת מתחדש השפע בכח התורה. [מחדש בטובו מ"ב הוא בתורה שנק' טוב ובשבת שכ' בי' טוב להודות וזה הרמז נזמן לה השתא בפתורא חדתא] וכמו בשבועות שניתנה בו תורה יש שתי הלחם. ובכל שבת היא מדרגה שלמטה י"ב חלות שכן התורה מתפרשת ונותנת חיים ומזון ממדרגה למדרגה עד עוה"ז. וי"ב גבולים וי"ב בקשות שבתפלה הם עמודים התחתונים שבשורש העליון כמ"ש במ"א:
3