שפת אמת, ויקרא, אמור ל׳Sefat Emet, Leviticus, Emor 30
א׳תרס"ג
1
ב׳בפסוק ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי כו'. כתי' כל הנקרא בשמי כו' בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. שמו יתברך חל על כל הד' עולמות ובנ"י מעידין ע"ז כמ"ש אתם עדי נאום ה'. פי' שמעידין ששמו ית' מחי' ומהוה כל העולמות ושהכל נאום ה'. והוא ושמו ית' אחד. וכפי בירור זה העדות מתייחד ומתקדש שמו ית'. והרי הכתוב אומר כי קדושת שמו ית' תלי' בנפשות בנ"י. כי בשמים למעלה הכל רואין קדושת שמו ית'. ובעוה"ז נסתר הכל ע"י הטבע ולכן נשתלחו נפשות בנ"י בעוה"ז להעיד עליו. ובמד' שור או כשב כו'. והאלקים יבקש את נרדף שור נרדף מארי כבש מנמר ובחר הקב"ה בנרדפין כמו בנ"י נרדפין ובחר הקב"ה בהם ע"ש. הגם כי כך הוא בטבע הארי להיות רודף השור. אבל הענין הוא כי עוה"ז הטבע מסתיר הפנימיות וכל הדבוק יותר בטבע יש לו כח חזק בהטבע. והשור ושה שהם נרדפין מפני שיש בהם יותר פנימיות לכן הטבע מתנגד עליהם. מכ"ש בנפשות בנ"י שהם בני עוה"ב. עוה"ז מתנגד להם ביותר. וכמו כן בפרט כל איש ישראל כעין שאמרו הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. ולכן אל יפול לב אדם עליו במה שהיצה"ר רודף אותו תמיד כי הוא אות על חלק הקדושה שיש בו. ולכן המצוה מסור עצמך וקדש שמי להילחם מלחמת ה' ולברך כבוד מלכותו בעולם:
2
ג׳בפרשת סידור לחם הפנים ביום השבת יערכנו. הוא בחי' סידור שבחו של מקום שאחז"ל לעולם יסדר שבחו של מקום ואח"כ יתפלל. והנה באמת עיקר התפלה היא הי"ח ברכות שהם שבחו של מקום. וכל הי"ב בקשות שבתפלה הם י"ב שערים שנפתחים להשפיע כל צרכי בני אדם. ושבת היא הברכה כמ"ש טוב להודות לה' במזמור שיר של יום השבת שבו כתי' ויברך כו' יום השביעי. רק בימי המעשה השער סגור צריכין להתפלל ולבקש לפתיחות השערים. והי"ב לחם בשבת הם כלל כל הבקשות שכל השפעה נק' לחם. והתפלה בשבת בחי' תפלה למשה. ובימי המעשה תפלה לעני:
3
ד׳בענין שבת ומועדות שבת בחי' חיי עולם ומועדות חיי שעה כמו תורה ותפלה ולכן מועדות תלוים בשינוי הזמן. אביב קציר אסיף. ונותנים ברכות בכל אלו הזמנים כפי הזמן. אבל שבת שורש כל הברכות כמ"ש תחלה למקראי קידש והוא בחי' מרע"ה ששימש בחלוק לבן כמ"ש במ"א שהוא למעלה משינוי הגוונים. ומזה בא אח"כ חלוקי הגוונים למיניהם. וכל מועד רגל ושם בפ"ע לא ראי זה כראי זה. ושבת למעלה מאלה השינוים בחי' חיי עולם דכל ברכאין בי' תליין כמ"ש בזוה"ק ומועדות בחי' האבות שהם שלשה:
4