שפת אמת, ויקרא, לשבת הגדול כ״זSefat Emet, Leviticus, For Shabbat HaGadol 27
א׳תרס"ד
1
ב׳שבת הגדול על שם מצוה ראשונה שנצטוו בנ"י וכמו בפרט כשנעשה בר מצוה נקרא גדול ואיתא בזוה"ק משפטים כשנעשה בן י"ג כתיב עליו אני היום ילדתיך שניתן בו בחי' נפש. אח"כ כשנעשה בן עשרים זוכה לרוח בן הייתי לאבי ע"ש. כמו כן בכלל ביצ"מ בקבלת מצוה ראשונה קיבלו נפש ונעשו בני חיובא ונק' גדולים על שם הארת הנפשות. כמ"ש במ"א גדולים מעשי ה' כי בנשמות כתיב אני עשיתי. ובזוה"ק בהר תפילין של יד בקדמיתא כההוא תורא דקביל עלי' עול ואי לאו לא עביד מידי. כמו כן קודם יצ"מ עבדי חנם בלא עול ע"ש. פי' כי הגם שיש מצות גם לבני נח אבל אינם בכלל עול מלכות שמים ומה דעבדין לגרמייהו עבדין. כי עול מלכות שמים א"א להיות רק לבנ"י שנעשו בני חורין ביצ"מ מבית עבדים. כמ"ש במ"א כי כל הברואים הם משועבדים זה תחת זה בכל מדריגות דצח"מ. וכמו כן באדם זה שליט על זה. וכמו כן הנהגת המזלות על כל התחתונים. אבל בנ"י יצאו מכל מיני עבדות לכן הם כלים לקבל מלכות שמים. לכן נקראו גוי גדול שהם גדולים מהכל כיון שהם למעלה מהמזלות. אח"כ בקבלת התורה קבלו הרוח בחי' בן הייתי לאבי כו' ויורני ויאמר לי כו' שהוא קבלת התורה. והנה שבת הוא אות על זה ששת ימים עשה כו' וביום השביעי שבת. ובטל כל שליטות הטבע ומתגלה מלכות שמים בעולם. וזה אינו יכול לקבל שום ברי' רק בני ישראל שנעשו בני חורין כנ"ל. ז"ש וזכרת כי עבד כו' ויוציאך כו' על כן צוך כו' לעשות כו' השבת:
2