שפת אמת, ויקרא, קדושים י״טSefat Emet, Leviticus, Kedoshim 19
א׳תר"נ
1
ב׳במד' ישלח עזרך מקודש כו'. כל המצות שהקב"ה הנחיל לבנ"י מביאין קדושה להם כמ"ש אשר קדשנו במצותיו. אבל האדם צריך לראות שישאר מהארת הקדושה רשימה וחקיקה בלב ונפש. וכן הוא בקדושת השבת. קודש היא לכם ומקוים בו ישלח עזרך שניתוסף נשמה יתירה באדם. אבל צריך להיות נשאר מזה רשימה לכל ימי המעשה. והמשכה שממשיך האדם מן הקדושה זה נק' ציון מעשים שבידך. וזה עצמו בחי' ג' סעודות בשבת להיות עי"ז דביקות האדם בקדושת השבת. והוא רמז מציון יסעדך שיתן סעד וחיות לכל הימים. ולכן נקרח סעודתא דמהימנותא שיאמין האדם כי השבת שהוא קודש ונבדל מן הזמן אעפ"כ מיני' מתברכין כל הימים. והוא משפיע מזון וחיות לכל ימי המעשה. ומעין זה הוא בכל יום שאין לך אדם שאין לו שעה וכשבא לפעמים איזה הארה קדושה לאדם צריך לראות להיות נשאר מזה רשימה וחקיקה בלב:
2
ג׳במד' וכי תבואו כו' ונטעתם כו' עץ חיים היא כו' [בני אם תקח כו'] ע"ש. כי התורה היא עצה למצוא דרך החיים. שאחר החטא מעה"ד נתערב טו"ר. וכפי הבירור והבדל טוב מרע זוכין לעץ החיים. והתורה ומצות הם מבררין טוב מרע. לכן צריך להיות ג"ש ערלה. ואח"כ יכול להתגלות הטוב והחיות הפנימיות. ז"ש להוסיף לכם תבואתו הוא תוספות למעלה מדרך הטבע וצימצום. שאחר החטא אין הפנימיות מתגלה קודם שמתקנים התערובות כנ"ל. ופי' עץ חיים כו' למחזיקים בה שכפי רוב האמונה בתורה ומצותי' כך נותנת החיים. וז"ש אשר יעשה כו' וחי בהם. שע"י העשי' ימצא אח"כ החיים כמ"ש בפ' משפטים שזה ענין הקדמת נעשה לנשמע ע"ש. [וז"ש בני אם תקח שלא הכל זוכין ללקח טוב הנ"ל רק בנ"י לכן כתי' כי הוא חייך דייקא]:
3