שפת אמת, ויקרא, קדושים ל״בSefat Emet, Leviticus, Kedoshim 32
א׳תרס"ג
1
ב׳עוד למדרש קדושים ואתה מרום לעולם רוממות אתה נוהג בעולמך. נתת קדושה לישראל לעולם כו'. וגם מ"ש עוד במד' בפסוק ישלח עזרך מקודש כו'. דבכל אדם נמצא הקדושה בכח הנשמה שבאדם חלק ה' ממעל. אבל האדם צריך להמשיך מקדושת הנשמה אל הגוף ורמ"ח אברים. והוא בכח המצות שהם מול רמ"ח אברים כמו שחיות הנפש מתפשט אל האברים בגשמיות כמו כן בקדושה מקור הקדושה בנשמה. ונמשך אל האברים כמ"ש אשר יעשה אותם האדם וחי בהם שע"י המצות נמשך החיות אל האברים. וכתי' וחי בהם פי' למעט חיות שמצד הטבע והגשמיות. כמ"ש במ"א דהגם דדרשו חז"ל וחי בהם ולא שימות. מ"מ במ"א אמרו אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי' ופרשנו כי הכל דבר א' כמ"ש וקוי ה' יחליפו כח וכפי מה שממעט אדם כוחות הגוף בעסקו בתורה ומצות נתחדש לו כח אחר בכח התורה והמצות כמ"ש משיבת נפש. והנה כפי מה שנמשך הקדושה והחיות מהנשמה אל הגוף כמו כן מתרבה וניתוסף קדושה וחיות ביותר אל הנשמה מחי החיים. וע"ז כתי' יחליפו כח שכפי התרחבות כח הנשמה בגוף כך מקבלת לעולם כח חדש וז"ש מרום לעולם ה' שיש בכח הנשמה להמשיך חיות דקדושה לעולם יותר ויותר לכן כתי' לעולם קדושים תהיו שאין סוף לקדושה זו. וכמ"ש והתקדשתם היינו המשכת הקדושה מנשמה לגוף. אח"כ והייתם קדושים התחדשות הקדושה מלמעלה וזה עזרך מקודש. ומציון יסעדך הוא הקדושה שלמטה מהנשמה להגוף. ועזרך מקודש הוא מלמעלה. לכן צריך כל אדם לעסוק בתורה ומצות כדי להמשיך קדושה לגוף כמ"ש אשר תמצא ידך לעשות בכוחך פי' בזוה"ק כוחך זו נשמה. וכעין זה הוא בקדושת השבת דכתי' זכור כו' לקדשו שהגם שהשבת הוא קודש כמ"ש ויקדש אותו. אבל כפי שמקבלין בני ישראל קדושת השבת וממשיכין מקדושת השבת קדושה לכל ימי המעשה כמו כן מתרבה יותר קדושת השבת מלמעלה. הנשמה כלי לקבל הקדושה להמשיך ממנו קדושה גם להגוף. והשבת הוא כלי לקבל הקדושה ולהמשיך ממנו קדושה לכל הימים:
2
ג׳ומ"ש במד' קדושה לעולם. היא הקדושה שקיבלו בנ"י במתן תורה כמ"ש ואתם תהיו לי כו' וגוי קדוש. לכן נמצא לעולם הקדושה בישראל מצד התורה כי אין עבירה מכבה תורה. פי' הקדושה שמצד הנשמה. מכבה מצוה היא הקדושה שנמשך אל הגוף זה נכבה ע"י העבירה. אבל התורה לעולם משיבת נפש:
3