שפת אמת, ויקרא, פרשת החודש ט״זSefat Emet, Leviticus, Parashat HaChodesh 16
א׳תרס"ב
1
ב׳ראשון לחדשי השנה. משמע שהשנה צריך להתחדשות של החדשים. כי באמת תשרי ראש השנה שבו ניתן חיות וקיום על כל השנה. אבל הוא כעין מעשה בראשית שנברא העולם בדרך הטבע ודרך הטבע באמת מסתיר פנימיות החיות וההתחדשות. כי קיום הבריאה הוא בדרך צמצום החיות האמיתי שהוא בחי' אלקות שאין העולם כדאי לה. ולכן כתיב אין כל חדש תחת השמש שהשמש והטבע מסתיר ההתחדשות. ולשון שנה עצמה הוא בחי' ישן נושן ועולם כמנהגו נוהג. והוא ג"כ מלשון שינה שהתעוררת החיות הפנימיות תוך הטבע כמו בשינה. ובאמת רמז ראש השנה וחמה כמו מוח שהוא בראש. לכן יש בו בחי' שינה. אבל החדשים בחי' לבנה הוא הלב שכתוב בו ולבי ער. שאפילו בשעת שינה יש בלב קיסטא דחיותא. וביציאת מצרים ניתן כח החדשים לבנ"י להאיר השנה. כמ"ש לחדשי השנה לתת התחדשות בתוך השנה. וזהו בחי' שנה שיש עמה חדשים. לכן הגם שתשרי ר"ה לשנים בחי' חמה ומוח. וניסן באמצע כמו הלב. אבל ניסן ר"ה לחדשים ולרגלים שהמה המאירים לכל השנה. זה הרמז החודש הזה לכם חרש הי' לבם. שבגלות הי' נסתם הלב. וביצ"מ נפתח הלב שמשם שורש ההתחדשות כמ"ש ולבי ער כנ"ל:
2