שפת אמת, ויקרא, שמיני י״זSefat Emet, Leviticus, Shmini 17
א׳תרנ"ו
1
ב׳במד' חכמות בנתה ביתה כו' ע"ש כל הדרשות. דהנה כל מה שברא הקב"ה לכבודו ברא ויכולין להכיר מי שאמר והי' העולם ע"י הבריאה כמ"ש בחכמה יסד ארץ ויראת ה' היא חכמה. אכן האדם הי' מוכן להיות עולה למעלה מכל הבריאה. ולכן כ' שלחה נערותי' תקרא על גפי מרומי שכן הי' ראוי להיות קודם החטא. וכן איתא במס' סנהדרין מתחלה על גפי ובסוף על כסא ע"ש פרש"י. וכמו כן בעת קבלת התורה היו מוכנים להיות דבוק ונמשך אחר עצם התורה שהיא למעלה ממעשה בראשית. שהרי הכל נברא מכח התורה כמ"ש בשביל התורה שנק' ראשית ובנ"י נקראו ראשית. וזה הי' מדריגת מרע"ה. אבל אחר החטא לא נשארו במדריגה זו. ולכן הוצרך להיות התיקון ע"י מלאכת המשכן שהוא מעין בריאת מעשה בראשית. ולכן איתא במד' ויהי ביום השמיני לשון צרה מה שניטלה הכהונה ממרע"ה וניתנה לאהרן. ז"ש קרא משה דלעיל כ' ויקרא אל משה דקריאה לשון דביקות וחיבור כמו וקרא זה אל זה ומקבלין דין מן דין. ועתה קירב מרע"ה את אהרן וזקני ישראל. כענין משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע כו'. והי' מדריגה למטה ממדריגת מרע"ה. זה שאמר כי היום ה' נראה וכ"כ וירא כבוד ה' כו'. ובת"כ על אותה שעה כתיב צאינה וראינה בנות ציון בנים המצוינים. במלך שלמה הקב"ה. בעטרה זו המשכן שמצויר בתכלת וארגמן. אמו זו כנס"י דכ' לאמי כו'. הענין מה שנראה להם הקב"ה בציור המשכן שהוא הכנת התחתונים שיתגלה להם הקב"ה מכח המשכן כמ"ש ויהי נועם ה' כו'. ובאמת זה בחי' האבות כמ"ש וארא אל אברהם כו' ושמי ה' לא נודעתי ע"ש בזוה"ק כי האבות זכו להתגלות להם לכ"א בגוון מיוחד. ונבואת מרע"ה בבחי' ידיעה למעלה מגוונין ע"ש. וז"ש ששימש מרע"ה בימי המלואים בחלוק לבן כי לבן הוא קודם שינוי הגוונין. והתגלות בגוונים היא מעין מעשה בראשית לכבודו ברא כנ"ל. וכן הי' בג' רגלים שלש פעמים בשנה יראה כמ"ש במ"א. ושבת בחי' משה ונשמה יתירה דלית בה גוון. לכן לא הי' ראי' בשבת. אך לעתיד איתא דיעלו למקדש גם בשבת כמ"ש עין לא ראתה אלקים כו' יעשה למחכה לו. פי' שישתנה ראית עין האדם למעלה מעיני בשר הנטבעים בגוף:
2
ג׳במד' זאת החי' אשר תאכלו כו' כל אמרת אלוה צרופה לא ניתנו המצות אלא לצרף בהם הבריות כו'. כי כל מה שברא הקב"ה בעולמו לכבודו ברא. וסדר דצח"ם מתעלה הדומם לצומח וצומח לחי וחי למדבר. וכמו שנבדלו בנ"י להיות ראש המדברים בלשון הקודש ובתורה ותפלה. כן יש מינים מיוחדים בין הדצ"ח שמיוחד רק לבנ"י. דכ' הגו סיגים כו' ויצא לצורף כלי. וכל אלה הבירורים נעשה באדם. לכן הוקש אדם לקרקע. וכמ"ש והי' זרעך כעפר. וכן מבקשין נפשי כעפר לכל תהי'. וכתבנו במ"א כי כמו העפר זורעין בו ומוציא פירות כן הכל בא אל האדם והפסולת נבדל והפנימיות מתעלה ע"י האדם ויצא לצורף כלי. והוא ע"י המצות אמרת אלוה צרופה לחבר כל הברואים ע"י האדם עד השורש. וצריך איש ישראל לידע כי נברא רק לעשות רצון קונו. ובמשנה אל תהיו כעבדים המשמשים ע"מ לקבל פרס כו'. זה לא מיירי רק במצות. רק הוא על כלל הבריאה. כי כל הבריאה עליונים ותחתונים עבדיו הם. וכל מה שנעשה וכל מה שיעשה הכל בוודאי רצונו ית'. אכן העליונים נק' עבדים שלא ע"מ לקבל פרס משרתיו עושי רצונו. והתחתונים נטבע בהם להיות להם תאוה ורצון בטבע לעשות מה שחפצים ואינם מבינים כי כל זה רצון המלך הוא. כמ"ש בס' חובת הלבבות. כי לפי שרצה הקב"ה בקיום העולם כפי רצונו ית' נתן להברואים הפרס להיות נמלא תאותם באלה הדברים ע"ש שער הפרישות פ"א. אבל מי שעיניו פקוחות צריך לידע כי כל מעשיו הם רצון המלך. ולעתיד יתגלה זאת לעיני הכל. וע"ז אומרים יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון. זה כולל המעור והלשון מה שהם נטבעים בהם לתאותם והתאוה מכסה ומסתיר שלא לראות איך הוא רק שליח לעשות רצון הבורא. לכן נאמר יכירו וידעו מה שלא הי' נודע להם עד עתה. ואיש ישראל צריך להיות עבד שלא ע"מ לקבל פרס רק כמלאך לעשות רצונו ית'. ולפי שהטבע מסתיר נתן הקב"ה לבנ"י המצות. ומה שאסר להם מאכלות אסורות וביאות אסורות שבהם הקליפה דבוקה ולא יוכלו לעשות עבודתם לשם שמים. וז"ש המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים פי' שניטל מהם מיצר הטבע. ושיכירו בכל דבר אלקותו ית"ש. לכן זאת תאכלו וזאת לא תאכלו כו' ודו"ק:
3