שפת אמת, ויקרא, שמיני י״טSefat Emet, Leviticus, Shmini 19
א׳תרנ"ח
1
ב׳בפסוק קרב אל המזבח שהי' אהרן בוש א"ל למה אתה בוש לכך נבחרת. פי' המפרשים בשביל הבושה שהי' לו נבחר. ויתכן לומר ג"כ שאדרבא תכלית הבחירה לזכות לבוא לידי בושה כמ"ש במתן תורה למען תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו ואחז"ל זו הבושת ע"ש שמי שאין לו בושת בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני. הרי תכלית קרבת בנ"י להר סיני לזכות לבושת. ולפי שהקב"ה כל מעשיו מדה במדה. ולפי שזה הי' מדת אהרן אוהב את הבריות ומקרבן לתורה כמ"ש חז"ל שהי' מקרב אפילו החוטאים כדי שיתביישו מעצמם וישובו. וכן מדד לו הבורא ית"ש שקירבו להיות כ"ג על כל ישראל ונתבייש מאוד בעצמו וזה תכלית השלימות. ובאמת ע"י הבושה יכולין להתקרב לכל מצוה כשמתבייש באמת בלבו איך יוכל גוש עפר לעשות רצון הבורא ית"ש בזה יכול לעשות המצוה. וכמו כן אחר המצוה אם הוא בשלימות חל עוד בושה על האדם. וזה עדות על שלימות המעשה. נמצא ב' הפירושים אמת לפי שהי' ביישן זכה ונבחר להיות כהן גדול ועי"ז נקבע בו מדת הבושת:
2
ג׳בפרשת החיות ובהמות אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים כו' (והבדלתם) [*להבדיל] כו'. דאיתא אם אין דעת הבדלה מנין. ותכלית יצ"מ הי' לזכות לדעת כמ"ש וידעתם כי אני ה' ולכן זכו להבדלה כי עיקר יצ"מ בירור התערובות ותיקון החטא מעה"ד טו"ר. ולכן כ' ידוע תדע כי גר יהי' זרעך כו'. וכ' ב"פ ידיעה. שמקודם צריכין לברר הדעת שלו ובגלות מצרים ביררו הדעת. ואח"כ יכולין בדעת זה לברר כל הברואים. זה ידוע לעצמך תדע לאחרים. ולכן קירבו ערב רב ממצרים כמ"ש יצאו ברכוש גדול. וזה פי' גר יהי' זרעך להוציא משם נצוצי הקדושה לבררם מתוך הפסולת. וכ"כ ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם כו'. הרי תכלית יצ"מ הי' לקרב הגרים ולברר אוכל מתוך פסולת כמ"ש חז"ל בפ' ואבדיל אתכם מן העמים בורר וחוזר ובורר כו'. ויש הבדלה בעולם שנה נפש. כמ"ש המבדיל בין אור לחושך בין ישראל לעמים בין יום השביעי כו'. ולאלה הבדלות זכו בנ"י ע"י יצ"מ כנ"ל. ולכן הבדיל להם בין טמאים לטהורים:
3