שפת אמת, ויקרא, שמיני כ״אSefat Emet, Leviticus, Shmini 21
א׳תר"ס
1
ב׳במד' חכמות בנתה ביתה חצבה עמודי' שבעה ז' ימי בראשית ששת ימים עשה כו' ויברך את יום השביעי כו' מאחר שקורא ז' ימי בראשית עמודים א"כ אין זה תכלית הבריאה. רק כמאמרם ז"ל העוה"ז דומה לפרוזדור בפני עוה"ב. לכן עוה"ז העמודים שצריך האדם לעלות על ידיהם לעוה"ב. וכ' אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי שיהי' האדם שליט על הבריאה ושלא יהי' נטבע בטבע העולם. וע"ז דרשו חז"ל וירדו בדגת הים כו' זכה שליט עליהם לא זכה נעשה ירוד בפניהם. ואדה"ר נברא להיות בגן עדן שהוא למעלה מכל הבריאה. ולכן ניתן הברכה בשבת לקיים הטבע להיות נמשך אחר שורש העליון. ובנ"י כבר זכו לזה הן בקבלת התורה והן במשכן ומקדש. לכן כ' ביום השמיני שנתעלו לצאת מן הטבע להתדבק בעוה"ב. וכן אמרו חז"ל על יום השמיני נאמר צאינה וראינה בנות ציון כו'. דכ' וירא כבוד ה' אל כל העם. וא"א לראות פני ה' עד שיוצאין מן הטבע כמ"ש צאינה אח"כ וראינה. וכ"כ ויעמדו לפני ה' כמו תפלה שנק' עמידה שהוא שכשזוכין להתפשטות הגשמיות להיות עומד לפני ה'. ובנ"י מוכנים לזה כמ"ש בנות ציון בנים המצוינים לי. וזה עדות המילה שבנ"י בני עוה"ב. מילה הסרת הערלה בחי' צאינה. ופריעה גילוי אור המילה שהוא וראינה. לכן גם מילה בשמיני. וכל איש ישראל יש לו חלק בזה. כמ"ש כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב וממילא יש להם חלק לצאת מן הטבע. ובאמת הרבה מדריגות בענין זה אבל כל אחד כפי מה שיוצא מן הטבע ומתנדב לבו לה' לצאת מהבלי עולם. כך זוכה לראות אור התורה והשגות אלקות א' המרבה ואחד הממעיט. רק בזמן המשכן הוציאו זה בשלימות מכח אל הפועל. והוא עדות שנמצא בעצם נפשות בנ"י זה הכח:
2