שפת אמת, ויקרא, צו ג׳Sefat Emet, Leviticus, Tzav 3
א׳תרל"ה
1
ב׳בעזה"י פ' צו ופ' פרה
2
ג׳זאת תורת העולה כו' מצות תרומת הדשן. וקשה למה נקרא זאת תורת העולה שהיא מצוה אחרונה אחר כל קרבנות היום. ומשמע שכל הקרבן תלוי בהרמת הדשן. כי הנה עולה באה על הרהור הלב כמאמרם ז"ל היא העולה מחשבה רעה דאתוקדא על גבי מדבחא. והוא שריפת החטאת. אך אחר ביעור השאור צריכין להרים הדשן כי כל ירידה הוא צורך עלי'. והרי הכל בכלל בריאת השי"ת. כמאמר בורא חושך. והוא לבוא על ידי שריפת הרע אל הטוב. ואז נגמר המכוון. נמצא כי הרמת הדשן עיקר הקרבן. וכן מצינו באפר פרה שע"י שריפת החטאת בא מזה כל הטהרה כמאמר מטמא טהורים ומטהר טמאים. ובמד' מי יתן טהור מטמא לא אחד כו'. פי' כי זה עדות על אחדותו ית'. פי' כי אם הי' ח"ו לסט"א כח בפ"ע איך יוכל להתהפך הרע לטוב. ולכן זה עדות שאין כח לסט"א ג"כ רק לפי רצונו ית'. ועיקר אמונת ישראל הוא שהקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. ופי' תמיד. בכל רגע. שלא כדברי הכופרים שאומרים שהקב"ה נתן בשעת הבריאה קיום להטבע. רק בנ"י מאמינים כי השגחת הקב"ה בכל שעה על כל הבריאה בכלל ובפרט. ולכן יכול להתהפך הטבע עפ"י עבודת האדם להקב"ה ונעשה מטמא טהור כנ"ל: גם היא העולה ע"מ. שכל העליות הם כפי המס"נ שיש לאדם:
3
ד׳בזוה"ק ע"פ אש תמיד תוקד דכתיב נר מצוה ותורה אור. ועבירה מכבה מצוה ולא תורה. וכפי מה שאדם עושה המצוה בכוונה לבוא על ידי זה לדביקות הבורא ולקבל יראתו ית'. עי"ז נקרא תורה שמקבל תועלת ע"י המצוה לתקן עצמו לשמים. ומצוה כזו אינה נכבית. כי מצוה הוא תיקון הרמ"ח איברים ולכן ע"י עבירה נתקלקל התיקון. אבל תורה הוא קבלת אור פנימי תוך איברי האדם אחר שנתקן ע"י המצות ולזה אין כביה עולמית:
4