שפת אמת, במדבר, בלק י״טSefat Emet, Numbers, Balak 19
א׳תרנ"ב
1
ב׳במדרש הצור תמים פעלו לא הניח הקב"ה פתחון פה לאומות לומר שאתה ריחקתנו כו'. דהנה קודם בחירת בנ"י היו גם נביאי אוה"ע. ואח"כ זכו בנ"י כמ"ש ונפלינו אני ועמך כו' וניטל הנבואה מן האומות. והרשעים הרגישו זאת כי בנ"י יקחו הכל. ובאמת כן הי' כוונת הבורא ית' להיות מקודם הכל מעורבב ואח"כ בנ"י בכח התורה יבדלו ויבחרו הטוב מן הרע. וכמ"ש ואבדיל אתכם בורר וחוזר ובורר. וזה שהשיב בלעם כי מראש צורים אראנו כו'. כי כל העולם נברא בעבור בנ"י שנקראו ראשית והכל שייך רק להם. וכל מה שנמצא ניצוצי קדושה באומות הוא קודם התיקון והבירור. וכ' והרשעים כים נגרש כו' השקט לא יוכל כו'. ובאמת גם מבלק יצא אח"כ רות ומלך המשיח והרגיש בנפשו כי יש בו איזה שייכות להקדושה ולא יכול להוציאו מכח אל הפועל. ובנ"י הם כלים להוציא כל נ"ק כמ"ש והייתם לי סגולה מכל העמים. וזה הענין הוא בעולם שנה נפש. ואיתא בגמ' קודם שנכנסו בנ"י לארץ ישראל נאמרה שירה בנס שבחוץ לארץ וכשנכנסו בנ"י לארץ נפסלו כל המקומות לומר שירה. והיינו כי הוציאו כל הנ"ק מכל המקומות להיות בא"י וכמו כן בזמנים שקידשו בנ"י המועדות כמ"ש ישראל דקדשינהו לזמנים והבדילו בין קודש לחול. וכמו כן בנפשות ונפלינו אני ועמך. וכל אלה הבדלות הם בכח התורה כדאיתא אם אין דעת הבדלה מנין. וכשנכנסו בנ"י לארץ ישראל נגמר הבירור זה במקום ולכן לא הניחו הרשעים שיכנסו לארץ ישראל. וכמו כן קדושת הזמן כמ"ש במדרש שרמז לו שביקש לעקור אומה החוגגת ג' רגלים פי' שע"י הבירור יוציאו מכח אל הפועל הקדושה שבזמן שנתגלה בשלש רגלים. כי כל זמן שיש תערובות אין הקדושה יכולה להתגלות. וז"ש הצור תמים פעלו לא כמו שאומרים האומות שבנ"י גזלו אשר להם רק הכל הי' עפ"י התורה ורצונו ית'. וכאשר ביאר מו"ז ז"ל בפ' בראשית במד' כח מעשיו הגיד לעמו שלא יאמרו לסטים אתם כו' לכן הראה הקב"ה שכן הי' סדר הבריאה מקודם תוהו ובוהו ואח"כ הבדיל בין אור לחושך כו' ע"ש. והם דברינו הנ"ל מראש צורים אראנו רק שמקודם הי' בחי' תוהו וכדאיתא במד' כ"ז שהי' תוהו ובוהו לא נראה מלאכת שמים ע"ש. ובנ"י ביררו והבדילו בין אור לחושך. ומסיים הפסוק הן עם לבדד כו' כי לבסוף יוציאו בנ"י כל הנצוצי קדושה ולבדד ישכון. רק לעת עתה נמצא עוד ניצוצי קדושה באומות ולעתיד בגוים לא יתחשב. רק הקב"ה חפץ לזכות בנ"י שיוציאו מכח אל הפועל אותן הנצוצי קדושה שנמצא בהם. ונמצא שאין זה גזילה ביד ישראל רק החזרת הדברים לראשיתן:
2
ג׳בפסוק לא נחש ביעקב כו' כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. ואיתא בגמ' נדרים כל מי שאינו מנחש מכניסין אותו במחיצה שאפילו מה"ש אינם יכולין לכנוס שם. והוא מדה במדה ע"י שאינו רוצה לחקור בשכלו ומאמין בהנהגת הבורא ית' לכן מגלין לו הכל מהשמים וע"ש בר"ן. דאיתא במשנה מי שיש בו ג' דברים הללו מתלמידיו של אברהם אע"ה עין טובה רוח נמוכה נפש שפילה אוכלין בעוה"ז ונוחלין לעוה"ב. וג' אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע לא יחצו ימיהם כו'. ומה זה הלימוד של אותו הרשע. אך הקב"ה ברא העולם בהנהגת הטבע. ויש הנהגה פנימיות. ולזה ניתן הברירה. כי מי שמבטל עצמו אל הנהגת ית' זוכה לחסות בצלו. וכתיב מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב. וזה הדרך של נחש וקוסם הוא למלאות תאוות הרשע וגבהות רוח שלו וכדאיתא כשפים שמכחישין כח פמליא של מעלה. פי' דלכל הדברים יש שורש בעולמות העליונים בקדושה. ולזה זוכין תמימי דרך כדכ' יודע ה' ימי תמימים דורש במד' כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים שמעלין הכל אל השורש ואז נקרא תמים כי חלק שלמטה הוא רק מחצה. וכ' ימים יוצרו ולא אחד בהם שיש לכל הימים שורש באחדות. ולכן כתיב באברהם בא בימים. וזה אוכלין בעוה"ז ונוחלין לעוה"ב כמ"ש ונחלתם לעולם תהי'. זה מעליו איש טוב. והלימוד של אאע"ה לבטל עצמו אל השורש להיות רוח נמוכה ונפש שפילה להמשך אחר רצונו ית' כמ"ש תמים תהי' עם ה' לכן שמח בחלקו ויש לו עין טובה. והרשעים היפוך זה כל השביעה שלו למלאות תאות לבו ומבקש תחבולות לצאת מגזירת עליון בכח מכשפות וקוסמים שהוא היפוך התמימות כמ"ש תמים תהי' כו' כי הגוים האלה כו' אל מעוננים כו' קוסמים ישמעו. א"כ הוא היפוך התמימות. לכן לא יחצו ימיהם אפילו החצי שלמטה בעוה"ז ניטל מהם. אבל בנ"י לא נחש ביעקב כו' לכן מתגלה להם מה פעל אל בהתגלות הנהגה פנימיות. וז"ש מה טובו אהליך לשון עראי בעוה"ז. משכנותיך ישראל הוא חלק עוה"ב ע"י שמבטלין כל עניני עוה"ז והוא טפל להם זוכין לב' עולמות. כמ"ש תורתן קבע מלאכתן עראי זה וזה נתקיימו בידן כנ"ל:
3
ד׳בשם מו"ז ז"ל בענין שרצו חכמים לקבוע פ' בלק בק"ש דכתיב בי' הן עם כלביא יקים כו'. שזה עיקר שבחן של ישראל כמ"ש במד' טוב פת חריבה כו' מבית מלא זבחי ריב. ופי' החילוק שבין חסידי אוה"ע שכל כוונתם לעבוד הבורא לפי שעה לגרמייהו. אבל איש ישראל אין לו בעולמו רק עבודת הבורא ית' ולכן מיד בקומו חוזר לעבודתו. וזה הזריזות הוא סימן שכל תהלוכתו בשכבו ובקומו ולכתו רק לעשות שליחות אביו שבשמים כו' עכ"ד ז"ל. ולכן בנ"י מקבלין בכל יום חיות חדש. וז"ש כלביא יקום עי"ז כארי יתנשא ולכן לא ישכב עד יאכל טרף כי כפי הקימה בבוקר כן נמשך כל היום. וגם זה הרמז אמת כפי התחלת בני ישראל בראשיתן שקבלו התורה במס"נ ממילא טוב אחרית דבר מראשיתו ולא ישכב עד יאכל טרף באחרית הימים. ואיש ישראל שמח תמיד בקבלת מלכותו ית' בין באור בין בחושך. וזה עצמו רמז טוב פת חריבה אפילו אנחנו השרוין בגלות. אעפ"כ ושלוה בה לשמוח במה שזכינו להיות עבדי ה'. וזה לא נמצא באומות וכל צדקתם לטובתן ולא לשם שמים כמ"ש במ"א כי עכו"ם אדעתי' דנפשי' עביד. ובנ"י הם כלים להיות עובדי השי"ת לשמו כמ"ש עם זו יצרתי לי לשמי:
4
ה׳עוד נראה בענין שבקשו לקבוע פ' בלק בק"ש. דכ' זכר כו' מה יעץ בלק כו'. והענין הוא שהראה הקב"ה ע"י בלעם שבנ"י הם למעלה מן הטבע והזמן. וז"ש לא נחש כו' קסם כו' כעת יאמר כו'. פי' כל הקסמים והנחשים בכח הזמן והמזלות שברקיע. אבל בנ"י יש להם דרך מיוחד. וגדול כחם בפ"ע כמו כח הכ"ח עתים שהזמן והטבע מתנהג בהם. ז"ש כעת יאמר כו' שהם כמו העת בעצמו כנ"ל. וזה צריך כל איש ישראל לידע. ולכן אתם עדי לפי שאתם למעלה מן הטבע יכולין להעיד על כל הטבע שהוא מאתו ית"ש. לכן כתיב מקודם ענה בי כו' זכר נא שבכח זה בנ"י מעידין עליו ית"ש בק"ש בכל יום והוא בכח יציאת מצרים:
5