שפת אמת, במדבר, בלק ד׳Sefat Emet, Numbers, Balak 4
א׳תרל"ה
1
ב׳במדרש וירא בלק נוח לרשעים להיות סומין שראייתם מביא רעה לעולם כו'. עוד שם מפני מה השרה הקב"ה שכינתו על בלעם כו' כדי שלא לתת פתחון פה לאומות לומר שאתה ריחקתנו כו'. דהנה יש להבין האיך עלה על דעת אותו רשע לקלל את בנ"י והלא ידע כי הם חלק ה' ונחלתו. וביאור הענין כי הי' מקטרג על בנ"י באמרו העם היוצא ממצרים ויכס כו' עין הארץ כו'. כי באמת בנ"י אשר הוציאנו השי"ת ממצרים ובחר בנו להיות לו לעם נחלה הי' המכוון כדי שבנ"י יסתירו כח הקדושה שיוכל הקב"ה להשפיע טוב הגנוז לצדיקים דכ' וימנע מרשעים אורם כו'. ולכן גנז הקב"ה טוב הצפון לצדיקים. אבל בנ"י הם המחיצה שלא יוכלו עיניהם של הרשעים להסתכל בשפע זו. ובאמת זה עצמו הוא טובה גדולה גם לרשעים מה שיכולין לקבל עכ"פ מתמצית הקדושה. שלולא בנ"י לא הי' נמצא טוב ההוא כלל בעולם. וזהו ענין השבת שניתן לבנ"י אות הוא לעולם כו' כמו שדרשו חז"ל זה שמי לעלם העלימהו כו'. כמו כן ביני ובין בני ישראל אות הוא לעולם פי' שבנ"י יעלימו הארת השבת וזה ענין אמרם כנ"י יהי' בן זוגך והבן היטב. והרשעים הללו קטרגו באמרם ויכס את עין הארץ. פי' שביציאתם ממצרים וקבלו התורה הי' להם להאיר לכל העולם ולא להעלים השגחת השי"ת שזה עין הארץ כמ"ש עיני ה' אלקיך בה כו'. אבל לא ידעו כי בנפשם דברו כי הם מונעים שלא יוכלו לגלות הקדושה כמאמר נוח להם להיות סומין כו'. וזה עצמו רצה הקב"ה לברר ע"י בלעם שלא יאמרו שאתה ריחקתנו. רק אדרבה זה שנבחרו בנ"י הוא להם טובה גדולה והעמיד להם נביא שהי' לו קצת השגה ורוה"ק וגרם בזה הפסד להם ולבנ"י ג"כ בחטא שטים:
2
ג׳בפסוק ויען בלעם כו' לא אוכל לעבור כו' פי' ה' אלקי כו' ועתה שבו כו' בזה גם אתם הלילה כו'. ביאור הענין כי מתחילה התגאה בעצמו. וכאשר ראה שלא ניתן לו רשות לילך ביקש לו דרך הכנעה ויען בהרמת קול כי לא הי' הכנעה של אמת רק לבוא ע"י ההכנעה לגדלות. וז"ש שבו בזה פי' בכח הכנעה זאת. ובאמת פעל אשר רצה. וניתן לו רשות לילך ע"י הכנעה כמאמר משגיא לגוים ויאבדם. כי הרשע מיד מקבל שכר כל הכנעה וכל מעשה טוב בעוה"ז כי אין כוונת ההכנעה שלו להיות נכנע באמת רק כדי לקבל שכר ולבוא לידי גבהות. אבל הכנעה של אמת הוא להיות נכנע באמת להשי"ת. ויש הכנעה במעשה ג"כ כדי לבוא עי"ז להכנעה אמיתיות והוא ג"כ טוב:
3
ד׳בפסוק ידעתי כו' אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר. בברכה לא כתיב יבורך. כי באמת אין לרשע זה כח לברך רק לקלל כי טוב עין הוא יבורך ולא רע עין אך מי שאין שולט בו קללותיו ומברכו הוא מבורך באמת והוא סימן שאינו יכול לקללו. אבל בקללה כתיב יואר כי יכול הוא בכח רע עין שלו לקלל ולא לברך כנ"ל:
4