שפת אמת, במדבר, במדבר ט״זSefat Emet, Numbers, Bamidbar 16
א׳תרמ"ו
1
ב׳במדרש איש על דגלו נתאוו בני ישראל לדגלים כמלאכי השרת ימלא ה' כו' משאלותיך ע"ש. כי המלאך נקרא עומד שהוא מיוחד לשליחות בפרט. והאדם נקרא מהלך ע"י שצריך להשיג השלימות מעט מעט ואח"כ כשמתקן עצמו כראוי הולך לעולם העליון. אך בנ"י נתאוו אל השלימות. וזכו לזה במתנה. וכמו כן יש זמנים שזוכין התחתונים לזה וכן בש"ק שנק' מתנה טובה כו'. אך צריכין לראות שזאת הוא במתנה ולידע להכיר את מקומו להלוך למצוא השלימות מצד עצמו. וכשהאדם מכיר זאת אין הקב"ה מונע ממנו זאת המתנה. וזהו הרמז איש על מחנהו. אעפ"י שהוא על דגלו. וזהו ימלא כל משאלותיך. וכ"כ בשבת המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו. וכ"כ וחנו בני ישראל שהדגלים הי' התדבקות בשורש העליון כמו בש"ק שיש עלי' לכל העולמות ונק' מנוחה. וחז"ל רמזו בזה שלא נתרחקו יותר מתחום שבת שהיו סמוכין להארון כו':
2
ג׳בפסוק ואלה תולדות אהרן ומשה דרשו חז"ל שלמדן תורה כאלו ילדן. והלא לכל בנ"י למד מרע"ה תורה. וביאור הענין שאלה התולדות הנאמרין בתורה הם דרכים חדשים שהמשיכו אבות העולם מלמעלה ואלה תולדות נמשך אחר תולדות אברהם יצחק יעקב דכתיב בהו תולדות. ומרע"ה המשיך דרך התורה לעוה"ז. אך בנ"י לא נשארו בזאת המדרגה בשלימות ונפלו מזה ע"י החטא והלוים נשארו במדרגה זו ונק' תולדות משה. והלוים היו תיקון לכל בנ"י. והענין שהחליף השי"ת מהבכורים להלוים. כי הם ב' דרכים דרך האבות הי' אצל הבכורים ודרך מרע"ה אצל הלוים. ונשלמו הלוים ע"י שניתן להם כח הבכורים ונמצא שיש לכל בנ"י חלק בעבודת הלוים והקב"ה הכין סיבה שלא יאבד מבנ"י הכח שניתן להם בקבלת התורה. והי' העצה דביקות בני ישראל ללוים ולוים לכהנים עד שיש לכולם אחיזה בשורש. וז"ש נתונים נתונים המה. פי' הכח שלהם והכח של בנ"י הניתן להם הכל נתונים לאהרן ובניו:
3
ד׳במדרש צדיק כתמר. מה תמרה זו יש לה תאוה כך הצדיקים ומה תאותם הקב"ה. והלא הרשעים מלאים תאוה. אך כל תאותם תלויה בדבר. אבל אהבת בנ"י להקב"ה אינה תלוי' בדבר. והיא בעצם כמו שהתמרה בטבע יש בה תאוה. כן נפשות הצדיקים המה משתוקקים לדבוק באל חי ית"ש ואינה בטלה עולמית. לכן אעפ"י שנפלו בנ"י ממדריגותם ע"י החטא. עכ"ז התשוקה שבנפשותם לא הרגיעה עד שחזרו להתדבק בהשי"ת וזה הי' הדגלים שעל ידיהם נתעלו במדריגה הראשונה שהי' להם בקבלת התורה:
4
ה׳במדרש מי זאת הנשקפה כו'. פי' המדריגות שנתעלו בנ"י זו אחר זו. מתחילה כמו שחר במצרים החודש הזה לכם. יפה כלבנה ביציאת מצרים וקי"ס. ברה כחמה בקבלת התורה. איומה כנדגלות במשכן. ואלה המדריגות נמצא תמיד בכל יום הארות מהם לעובדי ה'. וכמ"ש בספרי קודש. בסידור התפלה. ד' המדריגות. ברכת השחר. ואח"כ פסוקי דזמרה. ואח"כ ק"ש. שהוא הרמז לקבלת התורה אנכי מצוך היום. איומה כנדגלות התפלה שנק' עמידה כמלאכי השרת שנק' עומדין. והי"ב ברכות אמצעיות שבתפלה שהם בחי' הי"ב שבטים. ושלש ראשונות כחן של האבות. וג' אחרונות כח יוסף הצדיק ומרע"ה ואהרן שהם עמודים שכל העולם עומד עליהם. כמ"ש במ"א מזה. וזהו איומה כנדגלות שהוא תיקון כל גבולות עולם כמ"ש כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם וע"י הדגלים כנ"ל:
5