שפת אמת, במדבר, בהעלותך י״אSefat Emet, Numbers, Beha'alotcha 11
א׳תרמ"ב
1
ב׳במדרש ה' חפץ למען צדקו כו'. כמ"ש במשנה רצה הקב"ה לזכות את ישראל הרבה להם תורה ומצות דכתיב ה' חפץ כו'. פי' כמו שנשתלחו נשמות בנ"י ונתלבשו בגופים שפלים כדי לתקן עולמות התחתונים. צדקה עשה לנו השי"ת להפיס דעתינו במה שכמו כן נתן לנו המצות שהוא התפשטות הארה מתורה אור לתוך המעשה והם מכוונים נגד רמ"ח איברים כו' לזכותנו שהמצות מסייעין לזכך הנפש כמ"ש מצות ה' ברה כו'. וכענין שאמרו חז"ל בלבנה שהרבה צבאותי' להפיס דעתה ע"י הכוכבים. כמו כן סיוע נר מצות כי שורשן של נשמת ישראל אור תורה ממש. והנה כתיב אתה תאיר נרי. ופ"א כתיב אתם נרי. וזה יתקיים לעתיד שיתבטלו נשמות בנ"י אליו ית' ממש. ושניהם אמת שיש כמה מיני נשמות. ובש"ק יורדין הארות מבחי' אתה נרי לכן בשבת ניתנה תורה שיש התגלות מבחי' תורה אור כנ"ל והוא מעין עוה"ב כנ"ל והוא בחי' נשמה יתירה:
2
ג׳ובענין המשל של כלי הדיוטות במד'. יש לרמוז בהעלותך את הנרות שיעלה הכהן עצמו באמצעיות הנרות. ואז אל מול פני המנורה יאירו. כי באמת הם כלי הדיוטות. רק ע"י האדם. המלך נושא פניו ופוסל כלים אחרים כו'. וי"ל שע"ז רמזו חז"ל שמעלה היתה שעלי' הכהן עומד כו' שצריך גם הוא לעלות. וכמו כן בכל מצוה כפי התבטלות האדם להכניס עצמו תוך המצוה מקובלת לפניו ית'. אבל המעשה בעצמה אין לה מקום כמ"ש בלא דחילו ורחימו לא פרחה לעילא וזהו השבח ויעש כן כו':
3
ד׳במדרש אספה לי כו' הבונה בשמים כו' ואגודתו על ארץ כו'. דכתיב התאוו תאוה. כנראה שלא היו ח"ו בעלי תאוה. אדרבה כ' התאוו תאוה. כי בודאי כמו שאנחנו בעוה"ז אחר תערובות טוב ורע בודאי היצה"ר לצורך עבודת ה' הוא כמ"ש בכל לבבך. וכאשר חכמים הגידו כי אנשי כנה"ג רצו לבטל יצרא דעריות וראו שלא יהי' קיום בל"ז. אכן ודאי דורו של מרע"ה שנתעלו למדריגה הראשונה שקודם החטא. והי' להם כל הנהגה למעלה מן הטבע לחם מן השמים כו'. אך כאשר ירדו מזו המדרגה בקשו להם תאוה. ולכן סילק מרע"ה עצמו מזה כדאיתא בזוה"ק ואל אראה ברעתי כו'. והתחיל בחי' התעוררות מן הארץ. ואלה ב' הבחי' בונה בשמים כו' ואגודתו על ארץ. בחי' תורה שבכתב ושבע"פ. אתה נרי ותאיר נרי. בחי' השבת וימי המעשה. ומכש"כ עתה בגלות בודאי תלוי הכל בבחי' המצות ומע"ט שבחול כך זוכין בשבת. וגם בכל יום כפי השמירה ויראת שמים בכל המעשים כך זוכין להתעוררות בשעת עסק התורה ותפלה. וז"ש ואגודתו על ארץ יסדה שזה היסוד לעורר בחי' בשמים מעלותיו כנ"ל:
4