שפת אמת, במדבר, בהעלותך י״דSefat Emet, Numbers, Beha'alotcha 14
א׳תרמ"ה
1
ב׳במדרש כמה נימין היו בכנור ז' כו' שבע ביום הללתיך היו הלוים עומדין ומזמרין על הדוכן לפני מי שאמר והי' העולם כו' דאיתא כהנים בעבודתן ולוים בדוכנם וישראל במעמדם. ואלה הג' הם בחי' מעשה דיבור ומחשבה שהם כלל כל העולם. והגם כי בחי' המחשבה היא למעלה. אך היא הנותנת כי הרצון והמחשבה נמצא בכל איש ישראל. אבל להיות כלי מוכן להוציא דיבורים לפני הקב"ה. ובפרט מלה דקיימא בעובדא. דהיא יתירה מכולא כדאיתא בזוה"ק תרומה. זה הי' עבודת הכהן. והלוי בדיבור. וישראל ברצון ורעותא דלבא. ובודאי באלה העבודות בביהמ"ק היו מתקנים כל הבריאה דכתיב עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. ועיקר כחן של ישראל בפה. וזה נשאר בלוים דכ' רוממות אל בגרונם ועי"ז וחרב פיפיות בידם כו' ע"ש בפרש"י וכל מלחמתן של בנ"י הי' בזה הכח. ולכן כתיב למנצח. כי באלה השירים היו מנצחין לכל האומות ובע"כ היו מעוררין כל האומות להביא מורך בלבבם מפני הדר גאונו ית'. ואיתא מיריחו היו שומעין קול השיר ע"ש והרמז כי הקולות הלכו עד למרחוק כי יריחו היו תוקף כל הז' אומות כמ"ש:
2
ג׳וכתיב תהלת ה' ידבר פי ועי"ז ויברך כל בשר שם קדשו כי יש כח בפיהם של בנ"י לעורר כל בשר ולכן כתיב שפוך חמתך כו' אשר לא ידעוך כו' בשמך לא קראו. מטעם כי אכל את יעקב כו' נוהו השמו כי בזמן שהיו בנ"י במקדש. בע"כ ידעו גם הם לקרוא בשם ה'. כמ"ש שלמה הנכרי כו' ובא מארץ רחוקה. וכ"כ לדעת בארץ דרכך כו' יברכנו אלקים וייראו אותו כו'. ועי"ז שאכל את יעקב לכן לא ידעוך ובשמך לא קראו. ואיתא בגמ' ד' מלכים היו דוד אמר ארדוף כו' יהושפט אמר אין בי כח לרדוף אומר שירה והם נופלים. דכתיב ובעת החלו ברנה כו' יחזקי' אמר. אין בי כח כו'. וכ"ז הוא ג' ענינים הנ"ל מעשה דיבור מחשבה. כהן לוי וישראל. ובודאי צריכין כל הג' כי רצון ותשוקת בנ"י היו מוסיפין כח לכהן ולוי. ואלה הז' נימין הם בחי' שבעה קולות שבמזמור הבו לה'. וז' ימי שבתא. לכן יש בכל יום שיר אחר. שיש קול מתוך אהבה ומתוך יראה כו'. וגם עתה בבתי כנסיות ומדרשות שנק' מקדש מעט יכולים לתקן מעין שיר הלוים הנ"ל:
3