שפת אמת, במדבר, בהעלותך כ׳Sefat Emet, Numbers, Beha'alotcha 20
א׳תרנ"ד
1
ב׳במדרש המשך הפרשיות ברכת כהנים וחנוכת הנשיאים והעלאת המנורה לנחם את אהרן ושבטו שלא הי' בחנוכה זו. אבל הוא מדליק את הנרות ומברך את ישראל ע"ש. ונראה שבאמת ג' הברכות שבברכת כהנים הם ג' בחי' אלו והם מכוונים לבחי' כהן לוי וישראל. והברכה היא שליטת כח הכהן על הלוי כדאיתא וישא כו' ידיו דבעי לארמא ימינא על שמאלא. כי שורש הברכה במדת הדין לכן נמסרה הברכה ליצחק ואמרו עושר מצפון. אך שהגמר בפועל הוא בכח הכהן והחסד שגובר על השמאל ולכן ג"כ סוף הברכה לא הי' מדעת יצחק [*רק] באמצעות מעשה רבקה ויעקב. ויאר ה' הוא בחי' המנורה המיוחד לכהן. ונשיאת פנים הוא לישראל. וזהו עצמו ענין חנוכת הנשיאים דאיתא ישא ה' פניו והכתיב אשר לא ישא פנים ומתרצינן כאן כשעושין רצונו של מקום. וקשה א"כ מה צריך נשיאת פנים. אבל עיקר נשיאת פנים הוא להיות רצונו ית"ש מסכים לרצון בנ"י. כמו שהי' בנשיאים שחידשו מעצמם סדר חנוכה. והקב"ה הסכים עמהם כמ"ש במדרש קח מאתם ע"ש. שלכך לא ניתן המצוה ע"י משה רבינו שהי' בחי' תורה שבכתב. וחנוכה זו הי' בחי' תורה שבע"פ שהסכים הקב"ה לדעתם. זהו בחי' נשיאת פנים. וכענין שנא' ויהי נועם ה' כו' עלינו. וג' בחי' הנ"ל הם בחי' ג' אבות. אברהם יאר ה' כמ"ש מי העיר ממזרח כו'. יצחק יברכך לכן צריך שמירה. ונעקד יצחק להיבטל כחו לאברהם וכמו כן הכהן שולט על הלוי וגומר הברכה בפועל. וישא הוא בחי' יעקב וישראל בחיר שבאבות והוא בחי' כלל ישראל. וזה ההפרש בין כהן ללוי שהם בחי' פרטיים. וכמו כן אברהם ויצחק ימין ושמאל. אבל יעקב גוף הכולל כל הקומה. ובאמת אין זוכין לבחי' נשיאת פנים רק כשעושין רצונו של מקום כמ"ש יפה כו' רעיתי כתרצה בשעה שאתם מתרצים לי. אבל בחי' הידים הם עולין ויורדין. וזה הרמז שניחם את אהרן שלך לעולם קיימת כי הגם שהגוף עיקר אבל בידים יכולין לקבל עזר וסיוע וברכה הגם שאין התיקון בשלימות:
2
ג׳במדרש משל הפקח והסומא כשבאו אל הבית אומר הפיקח להסומא צא והדלק לי כדי שלא יחזיק טובה כך סומא אלו ישראל נגששה כעורים קיר כו'. פי' כמו בהסומא מה שיכול בעצמו למצוא הצורך לו נסתלק הפקח ממנו שיותר נוח לו שלא יצטרך לסיוע מהפקח. כענין זה הוא שאמרו שרצונו ית' הי' שיזכו בנ"י במעשיהם משום דמאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי בי'. והנה ענין המצות הוא מה שאדם במעשיו מדליק לו נר בתוך החשיכה כדאיתא במד' תצוה פי' נר מצוה והוא ממש כמו עור המגשש בקיר ומוצא לו דרך בתוך החושך. אבל בחי' תורה אור הוא הנהגת הפקח שמנהג הסומא. והגם שהוא מעלה יתירה שהולך בלי שום פחד עכ"ז אינו משל עצמו. אבל בחי' נר מצוה הוא בכח האדם עצמו וזה נר לרגלי דבריך. וז"ש חז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל לכן הרבה תורה ומצות להיות מתפשט אור התורה במעשי המצות שלהם:
3