שפת אמת, במדבר, בהעלותך כ״אSefat Emet, Numbers, Beha'alotcha 21
א׳תרנ"ה
1
ב׳במדרש ה' חפץ כו' יגדיל תורה כו'. דכתיב נר מצוה ותורה אור. כי אור התורה היא למעלה מהשגת האדם ולכן אין יכולים להתדבק באור תורה רק ע"י המצות שהם כלים לתקן הרמ"ח איברים וגידים להיות כלי מוכן לאחוז בהם אור התורה והנה משה רבינו ע"ה הוא בחי' תורה אור. ואהרן הוא נר מצוה בעובדא לכן כתיב סוף פ' נשא וישמע כו' הקול מדבר אליו וידבר אליו למעט את אהרן שזה בחי' משה רבינו שיש לו דביקות בעצם התורה. ואח"כ פרשת הנרות שהוא להתדבק בתורה בכח תיקון המלבוש ע"י המצות. וכן כתיב סוף הפרשה הבדל בין נביאת משה רבינו. אם יהי' נביאכם כו' במראה כו'. במרא"ה גי' רמ"ח שהוא על ידי הרמ"ח מצות כנ"ל. ומשה רבינו פה אל פה אדבר בו. ואיתא כי בש"ק מחזיר משה רבינו לבנ"י הכתרים מהקדמת נעשה לנשמע. כי בקבלת התורה היו כל בנ"י דבקים בעצם התורה בחי' משה. ולכן בעשרת הדברות נכללו כל התרי"ג מצות שהיא עצם התורה אור אנכי ה' אלקיך וזה כל התורה. אך אחר שנפלנו ממדריגה זו בא אור תורה באמצעות תרי"ג פקודין. וזה למען צדקו יגדיל תורה. ולפי שבשבת יש נשמה יתירה והוא הארה מעצם אור תורה למעלה מהתלבשות התרי"ג פקודין. לכן נק' יתירה שאינו מתלבש בגוף. כי הנשמה בימי המעשה היא בהתלבשות בחי' נר מצוה. ובש"ק למעלה מזה. הארה מבחי' מתן תורה. ולכן ניתנה תורה בשבת שהי' גלוי וידוע לפניו ית"ש כי בשבת ישארו בנ"י לעולם במדריגה זו:
2
ג׳בפסוק אספה לי שבעים איש. ובמד' הבונה בשמים מעלותיו כו' משל בנין ע"ג ספינות קשורות דאיתא במשנה כניסי' שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לש"ש אין סופה להתקיים. וזה החילוק בין אספה לי שהוא לשמי. ובין האספסוף שהוא ג"כ לשון אסיפה ולפי שלא הי' לשם שמים בשלימות נתוסף בו אתוין כמו האמינון וכמו עשתי עשרה כמ"ש בזוה"ק. ופי' לשם שמים להיות כל דבר שלמטה יש לו שורש למעלה ולכן צריך להיות כל עבודת האדם לעשות למעלה רצון אביו שבשמים. והנה אותן שהתאוו תאוה הי' ג"כ אנשים גדולים ונתכוונו ג"כ לעבודת הבורא ית'. ז"ש זכרנו את הדגה כו' נאכל במצרים. כי ע"י גלות מצרים והוציאו הניצוצות קדושות שבמצרים נתעלו והרויחו הרבה. ובמן לא הי' העלאת נצוצין כידוע. ולכן בקשו אוכל למו כמ"ש בספרים מזה. אכן באמת הכל כפי הנהגת הבורא ית"ש. ובמצרים הי' כך רצונו ובדור הזה הי' רצונו באופן נעלה מזה. וז"ש אל תהיו כעבדים המשמשים על מנת לקבל פרס. וכן הי' כוונת האספסוף לתקן נפשם. אבל אספה לי הוא רק לשם שמים כנ"ל:
3