שפת אמת, במדבר, בהעלותך כ״בSefat Emet, Numbers, Beha'alotcha 22
א׳תרנ"ו
1
ב׳בהעלותך פרש"י שתהא שלהבת עולה מאלי'. והרמז עפ"י מ"ש נר מצוה ואיתא רצה הקב"ה לזכות את ישראל הרבה להם תורה ומצות. כי הנשמה חלק אלוה ממעל. אבל הגוף מסתיר הארת הנשמה. והמצות מזככין החומר ולהכין דרך שתוכל הנשמה להאיר. לכן נק' נר שהיא כלי והכנה לקבל האור. כמו כן תרי"ג מצות עצות איך שתוכל שלהבת הנשמה להאיר בהאדם. והרמב"ם בפירוש המשנה כתב כשמקיים אדם מצוה אחת בשלימות זוכה לעוה"ב ולכן הרבה מצות שימצא עכ"פ מצוה א' לכל איש ישראל ע"ש. ודבריו אמת שבכל מצוה תלוין תרי"ג מצות שכשנתקן אבר אחד כראוי ואז שלהבת הנשמה עולה באמצעיות מצוה זו ממילא מאירין כל האברים. וז"ש בתורה באבותינו הראשונים ויעשו ככל אשר צוה ה' את משה באיזה מצות פרטיות כמו בפסח בפרשה זו ובשאר מקומות. והפי' ע"י שקיימו המצוה בשלימות עשו בזה ככל אשר צוה ה' בחי' תרי"ג מצות התלוין בה כנ"ל:
2
ג׳בפסוק לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן. וקשה לאו רישא סיפא דהיכן נזכר חסרון אמונה בשאר נביאים ברישא. אכן הענין הוא דכל הנביאים היו צריכין להשתנות בעת הנבואה ע"י התפשטות הגשמיות ונעשין כברי' חדשה כדאיתא כשהי' הנבואה שורה עליהם פניהם מאירים כלפידים כו'. א"כ אין הנבואה דבוקה בעצם בהם. אבל במשה רבינו ע"ה אדרבא כשהוצרך לדבר עמהם הושם לפניו מסוה והוצרך להשתנות בהתלבשות. וכשהנבואה דיברה בו הי' בעצם תבניתו כמ"ש פה אל פה אדבר. וזה נקרא נאמן. ולכן הם לא הוצרכו לפרוש מנשותיהם כמו מרע"ה כדאיתא משה משה אין בו פסוק שמשה שלמטה הוא משה שלמעלה איש אלקים. אבל שאר נביאים רק בשעת הנבואה הי' להם דביקות בשורשם שלמעלה:
3
ד׳במדרש ז' נימין בכנור ולימות המשיח שמונה ולעתיד עשרה כו'. והענין עפ"י מ"ש במד' בז' קני מנורה שבעה עיני ה' המשוטטים כו' דבכל מעשה בראשית כתיב ז"פ וירא אלקים כי טוב ואין טוב אלא תורה א"כ יש ז' דרכים איך להתקשר בתורה בעוה"ז. והן הז' נימין. ולכן הלוים היו אומרים בכל יום שיר מיוחד והמשיכו דביקות בעוה"ז להשורש בכל יום באופן מיוחד. וכמו כן הכהן בז' קני המנורה. ולכן כתיב בהיטיבו את הנרות שהמשיך אור התורה שנק' טוב באלה הז' נרות. וכמו שהוא בימים כן הוא בנפשות ז' קנים כמ"ש במ"א. ונר מערבי הוא שבת בזמן. שמעלה כל הימים לשורש השלשה ראשים כי שבת מעין עוה"ב שהוא כנור של עשור. ובגוף ברית מילה נר מערבי. ורמזו שממנו הי' מדליק ובו הי' מסיים כי הוא מקשר כל הגוף ממוח לח"י חוליות שבשדרה מראש ועד סוף לכן נק' מערבי. ועליו דרשו על השמינית. והשיר ניתן ללוים שיש להם כח התחברות ודביקות אל השורש שעל שם זה נק' לוים. וכמו שיש שיר מיוחד לכל ברי' כדאיתא בפרק שירה. כן בזמן שיש לכל יום שיר מיוחד. ובשבת שהוא מעין עוה"ב יש בו מעין שיר על השמינית. וכ' במד' בשבת שירו כפול מזמור שיר ליום השבת שהשבת הוא א' מהז' נימין וז' קני המנורה. אכן הוא מעלה כל הז' עד מדריגה השמינית ויש בו מעוה"ז ומעוה"ב:
4