שפת אמת, במדבר, בהעלותך כ״דSefat Emet, Numbers, Beha'alotcha 24
א׳תרנ"ט
1
ב׳בפסוק בכל ביתי נאמן הוא דאיתא במד' תחתונים אינם יכולים לעמוד בתפקודיו של מקום ובמתן תורה היו ראוים כל בנ"י להיות נביאים. כמ"ש אמרתי כו' ובני עליון כולכם. וע"י החטא כאדם תמותון. וכח הנבואה כפי אמונת האדם. פי' אמונה להיות נשאר במדריגה שהשיג בלי השתנות כמו יתד במקום נאמן. וכשאדם מוכן לקבל הנבואה להיות קבוע בו בלי השתנות זוכה לנבואה. ויש הרבה מדריגות בנבואה ומרע"ה בכל ביתי נאמן הוא וזכה לנבואה עליונה שהי' מוכן לעמוד בזו הנבואה העליונה כי מרע"ה כתיב בי' איש האלקים ואמרו במד' מחצה איש ומחצה אלקים. וז"ש והאיש משה עניו מאוד פי' זה החלק איש שבו הי' עניו ושפל. אבל חלק אלקים שבו אדרבה הי' מתעלה יותר מן המלאכים מזה הטעם עצמו כמ"ש בזוה"ק מאן דאיהו זעיר איהו רב לא רבי קוב"ה אלא לדאזעיר. ואמרו חז"ל בגסות הרוח אין אני והוא יכולין לדור. וכמו כן מרע"ה שהי' עניו מאוד שרתה עמו השכינה ומדברת מתוך גרונו. ואיתא כי שבת בחי' מרע"ה. ולכן כ' ישמח משה במתנת חלקו דשבת מתנה טובה מבית גנזיו של הקב"ה. וכ' במשה בכל ביתי נאמן הוא ולכן המשיך המתנה דשבת לבני ישראל. ושבת הוא ג"כ מחצה בזמן ומחצה למעלה מן הזמן לכן הוא מושך ברכה לכל הזמנים. ושבת לית לי' מגרמי' כלום וכל המלאכות בטלין בו בבחי' הזמן ולכן כל הברכות מלמעלה הם בשבת דלא רבי קוב"ה אלא לאדזעיר כנ"ל:
2