שפת אמת, במדבר, בהעלותך ו׳Sefat Emet, Numbers, Beha'alotcha 6
א׳תרל"ז
1
ב׳אל מול פני המנורה יאירו כו' ובמד' משל למלך שהוכן לו סעודה בכלי הדיוטות וכשבא המלך עם כבוד גדלו הטמין ההדיוט כליו וצוה המלך לפסול כליו ולהשתמש רק בכלי הדיוטות כו'. ביאור הענין שע"י זה הביוש עצמו שראה והרגיש שצריך להטמין כליו עי"ז שימש בהם המלך. וז"ש אל מול שצריך הכהן העובד לידע כי כל אלה המצות הם רמזים לאורות עליונים. ועי"ז מתבטל כל מעשיו בבושה והכנעה להבורא ית' ועי"ז עצמו יש עלי' ונחת רוח ע"י המעשים שלמטה. וכביכול פוסל הקב"ה העליונים לחיבת התחתונים. ובמד' ה' חפץ למען צדקו כו' כמה פעמים כתובה פרשת הנרות כו'. פי' כי בודאי בשורש המצוה למעלה יש כל אלה האורות וסודות הגנוזים בכל פרשיות התורה שמדברי' מהמצות הם שייכים לאותה המצוה אך כי אין בכח התחתונים להשיג כל זה. אכן הקב"ה בטובו מסר לנו כל התורה וסודותי' הגנוזים בה שעל ידי קיום המצוה לשם שמים כל אחד כפי כחו כך מתעוררין כל האורות למעלה שכך עשה השי"ת להיות תלוין אורות עליונים במצות אלו. וכתיב כמראה אשר הראה כו' את משה כן עשה כו'. ובמד' שנתקשה מרע"ה ונעשית מעצמה. וקשה שהרי כתיב בתורה שבצלאל עשאה וכן איתא במד' שתמה מרע"ה על בצלאל שיכול לעשותה ע"ש. אמנם ביאור הענין כי ודאי כפי מה שהשיג מרע"ה כל פרטי מעשה המנורה לא הי' בכח אנושי לעשותה. אך בצלאל לא השיג כל כך. וכפי השגתו עשאה ברצון ובכוונה טובה לש"ש. ולכך גמר השי"ת להיות נעשה כל שאר הדברים מעצמה. וז"ש כמראה שהראה למשה כך נעשה ע"י בצלאל אף שהוא לא השיג זאת כלל. וזה ללמד לכל מצוה שע"י רצון אמיתי לשם שמים נתקן הכל בעזרת הבורא ית' כמ"ש לאל גומר עלי. וגם זאת אמת שע"י ראיית מרע"ה שהראה לו ה' מעשה המנורה אף שמרע"ה נתקשה ולא הי' יכול לקיימה בפועל הועיל הראי' והכוונה שלו שיוכל בצלאל לעשותה. וכך הוא שהקב"ה מצרף מחשבה טובה של יחידי סגולה למעשה פשוטה של פשוטי בנ"י. כי נראה שאיש פשוט יכול יותר לקיים מצוה במעשה בפשיטות לשם שמים. והצדיק ע"י שמשיג יותר אינו יכול לקיים בפועל כ"כ. לכן הקב"ה מצרף המחשבה להמעשה. [כך יראה א"כ רצון הבורא ית'] ואמת שגם באדם עצמו הדעת שלו יותר מהמעשה והקב"ה מצרף כו' כנ"ל כי מרע"ה הוא הדעת של ישראל כנ"ל:
2
ג׳בפסוק ויקם העם כו'. ויש לתמוה שמצינו בכל המקומות כשחטאו בנ"י וכעס עליהם הקב"ה נתחרטו מיד בתשובה ובכאן נאמר מקודם עד אשר יצא מאפכם והי' לכם לזרא ואעפ"כ אח"כ אספו להם השלוים והלא ידעו כי לא לרצון יהי' להם. ואפשר שכשאמר השי"ת ואכלתם בשר כו' הי' זה חיוב שצריכין בע"כ לאכול ולקבל העונש. ולכן הוכרחו לקיים גזירת מלך:
3
ד׳בענין זכירת מרים. אשר עשה ה' אלקיך למרים כו' בצאתכם ממצרים. מה שייכות ליציאת מצרים. אכן ביאור הענין כי נבחרו בנ"י ביצ"מ להיות עם נחלה מיוחדין לשמו ית' ועיקר כחן של ישראל בפה. כי הנה האדם כלול מדצח"מ ובכולם יש תערובות טוב ורע כנודע. אכן בחי' הדיבור שהוא ההבל שבאדם דכתיב ויפח באפיו כו' ויהי כו' לנפש חי' לרוח ממללא. והבל זה ניתן לשמירת הגוף אשר יש בו התערובות. ולכן צריכין לשמור הפה ביותר לאשר מצד עצמותו אין בו רק טוב. וז"ש נצור לשונך מרע לאשר אין בו רע בעצם. וכן מ"ש ז"ל לא מצאתי לגוף טוב משתיקה שע"י שמירת הבל הנ"ל נתחזק צד הטוב שבאדם כנ"ל:
4