שפת אמת, במדבר, חקת כ׳Sefat Emet, Numbers, Chukat 20
א׳תרנ"ב
1
ב׳בענין פי הבאר שנברא בע"ש דכתיב שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך דאיתא האומר מטובו חיינו הרי זה בור בטובו חיינו הוא ת"ח. ופרשנו כי מטובו היא חלק מן הטוב ונפרד ממנו, בטובו הוא דביקות בגוף הטוב. דהנה הכל נמשך מן התורה שנק' טוב כדאיתא בראשית ברא בשביל התורה שנק' ראשית א"כ שורש הכל מן התורה וכדאיתא בזוה"ק דאורייתא אית בה פירות שרשין עלין קליפין. ובנ"י ות"ח דביקין בגופא דאילנא. וזה החילוק בין בור לבאר כי בור הוא מים מכונסין ולכן הם ג"כ במדה וצמצום כפי הכלי. אבל באר הוא דבוק בשורש המעין שהוא נובע תמיד. וכן הוא בפנימיות שיש בכל נפש הארה וחכמה כמ"ש כולם בחכמה עשית והוא בחי' בור ובאמת הוא ענין ימי המעשה דכתיב יהי' סגור שאין נפתח שער הפנימי. אבל בש"ק נפתח המעיין נובע. ולכן הוא נחלה בלי מצרים. וזה נקרא פי הבאר שנפתח שער הפנימי ויש ב' פתחים כדכתיב ביום השבת כו' והחודש. והם ב' יודי"ן על הוא"ו ונעשה מבור באר כי יו"ד הוא שער. וע"ז איתא בספרים בפסוק פותח את ידיך. יודי"ך. כי מקודם כתיב אכלם בעתו והיא עת ומדה מיוחד בפרט כל מקבל. ופותח את ידיך היא השורש ומשביע לכל חי רצון הוא הצנור ודביקות בשורש כנ"ל. ובאמת זה הדרך הפנימי ניתן רק לבנ"י כדאיתא במדרש תשא ה' יתן חכמה כשבא בנו נותן לו מתוך פיו. זה מפיו דעת ותבונה ע"ש. והוא בחי' פי הבאר כנ"ל. וע"ז מבקשין ישקני מנשיקות פיהו. ואיתא במד' ולא נשתה מי באר בורות הול"ל מכאן שצריכין להנות אושפיזא שלא ישתו מי הבאר רק מבורות שלהם. והרמז כנ"ל. דקשה למדרש ומה חלק יש לרשעים בבאר ואין להם רק בורות. והתשובה ע"ז כמ"ש במ"א פי' דרך המלך נלך כי כשבנ"י עוברין דרך האומות נסתר דרך הפנימי שלהם. וכמ"ש בגלות אוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם. ובאמת בנ"י נשתלחו בעוה"ז להיות עוברים ומתקנים אלה המקומות. לכן אמרו כי דרך המלך נלך שהיא בחי' מלכותו ית' על כל העולם. ובחי' שדה וכרם באר מיוחד רק לבנ"י כרם ה' צבאות. וזהו הרמז להנות את אכסניא שבכל מקום שעוברין בנ"י צריכין להשפיל את מדריגתם כדי לתקן מקומות אלו ולהמשיך שפע גשמיות כפי המקום והשעה כנ"ל:
2
ג׳בענין שירת הבאר שלא נזכר משה רבינו ע"ה. ובשירה הראשונה ישיר משה ובני ישראל. דהנה באר היא התורה שבע"פ כמ"ש ז"ל אין מים אלא תורה ויש תורה שבכתב הוא בחי' לחם מן השמים וזהו בחי' מרע"ה שהוריד התורה מן השמים. וזהו מן בזכות משה שהוא לחם הנ"ל. ובאר בחי' מים תורה שבע"פ. ושמעתי ממורי זקני ז"ל מה שהתורה יש ברכה לפני' ולאחרי' הוא כמו בסעודה שיש ברכה לפני' על מה שהזמין השי"ת לנו האוכל. ולאחרי' על השביעה מה שמקבל האדם מזון וחיות מן המאכל ולכן שיעור זמן ברהמ"ז עובר אחר זמן עיכול המזון. כן יש בתורה ברכה לאחרי' על מה שזוכין למשוך חיות מדברי תורה להיות נבלע בנפש האדם כו' עכ"ד ז"ל. וזה ענין תורה שבע"פ שנעשה האדם בן תורה להיות לו דביקות בתורה ז"ש וחיי עולם נטע בתוכנו. וזה ענין הבאר מים כמ"ש חז"ל ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתי' כי השתי' גורם שיתעכל המזון במעיו להיות נשבע מהמאכל. ורמז לדבר דאיתא במד' שיר השירים מ"ח פעמים נזכר באר בתורה נגד מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם ע"ש. ופי' זה כי התורה שבכתב מתנה מן השמים לכל מי שירצה אבל להיות נקנית התורה להיות לאדם חלק בתורה להיות נקרא בן תורה להיות דברי תורה נבלע בדמיו הוא בכח מ"ח דברים הנ"ל. ולכן שירה הראשונה הי' קודם התורה אז ישיר משה ובנ"י שהרגישו בנפשותם שנעשו עבדי ה' להיות מוכנים לשמוע דבר ה'. ושירה זו האחרונה הי' שהרגישו שנבלעו ד"ת בדמיהן כי זה הי' סוף מ' שנה. וכענין שאמרו חז"ל כשלמד משה רבינו ע"ה מ' ימים בהר שכח עד שלבסוף נתן לו הקב"ה התורה במתנה. כן הי' עבודת בנ"י מ' שנה במדבר שיגעו בתורה עד שלבסוף ניתן להם במתנה. ולכן לא נזכר מרע"ה בשירה זו שהוא למעלה מזו המדריגה והוא הוריד התורה מן השמים:
3
ד׳וממדבר מתנה. דמקודם חשיב המעלות שיכולין לקנות התורה על ידיהם שהוא עפ"י הדין במ"ח דברים התורה נקנית זהו חפרוה שרים כו' נדיבי עם כו'. אח"כ וממדבר מתנה שיש ג"כ דרך אפילו לאינם ראוים שיזכו במתנה לזו הבאר ע"י הביטול שנמשכים אחר הקב"ה באמונה. וזה פי הבאר שנפתח בע"ש כי שבת נק' מתנה טובה ולכן בשבת הביטול כל מלאכות בחי' ממדבר מתנה כנ"ל:
4