שפת אמת, במדבר, מטות י׳Sefat Emet, Numbers, Matot 10
א׳תרמ"ג
1
ב׳במדרש ונשבעת חי ה' כו' כבר כ' במ"א והענין דכתיב ובשמו תשבע לשון נפעל וכ"כ ונשבעת ולא ותשבע רק זה העדות כשכל (אדם) [*האדם] מתפעל בזכרון שמו ית' אז הוא שבועת אמת. וצריכין מקודם לתקן המדות עד שזוכין לזה כמ"ש במקום אחר שיש באדם דצח"ם אמת משפט וצדקה כו' אח"כ זוכין לבחי' מדבר והוא הגמר להיות נידבר ובטל אליו ית' ולדברי תורה שכל התורה שמותיו של הקב"ה. וז"ש התקן עצמך ללמוד תורה. כשהאדם מתוקן. כל הדברים שלומד מביאין לידי מעשה כמ"ש מגדל עוז שם ה' כו' והוא התורה כו'. ואמת כמ"ש (אשר יוצא) [*ככל היוצא] מפיו יעשה וכשאדם זוכה מתקיים בעוה"ז או לעתיד. ומרע"ה הנהיג את דורו בכל המדריגות עד שעתה עמדו בבחי' ובשמו תשבע שהוא סוף כל המדריגות בפסוק הנ"ל:
2
ג׳בענין המכס של המלקוח. וגם אשר הקריבו שרי האלפים עבדיך נשאו כו' ונקרב כו' קרבן כו' לכפר על נפשותינו כו' מה היו צריכים כפרה. אכן להיות שנק' נקמה כמ"ש נקום נקמת בני ישראל ומשה רבינו ע"ה אמר נקמת ה'. היינו שהי' סיוע משמים לנקום מהם שלא במדריגה. ויותר מכח זכותם. לכן הוצרך השלל תרומה ומכם. כי הנה איתא יגעתי ומצאתי תאמין היינו שע"י היגיעה מוצא האדם מציאה שאינו עפ"י קו המשפט ולכן נקרא מציאה. ובפרט במלחמה שהי' במס"נ כדכ' וימסרו כו' לכן אמרו איש אשר מצא כלי זהב והם היו אנשים גדולים ע"כ הבינו שצריכן לתקן השלל והמציאות אשר מצאו כו'. ובמד' שה"ש דורש עליהם שיניך כעדר הקצובות. היינו השלל מה שמזמנים להם לאכול את אויביהם צריך להיות במדה ובצמצום שלא יבוא לידי התפשטות יען כי הוא בא ממקום רשעים. וכן הענין בפנימיות נצחון המלחמה שבלבות בני אדם. ושם במד' משבחם שלא הקדימו תפלין של ראש לשל יד ע"ש שעמדו המפ' הכן רמוז זה בתורה. וי"ל דכתיב נשאו כו' ראש אנשי המלחמה אשר בידינו. היינו שלא להתפשט כחות הראש יותר מהתיקון בידים. והענין כמ"ש. כי תפילין של יד הוא העבודה לשעבד המעשים והכח ונגד הלב כו'. ותש"ר הוא השפעה הבאה משמים כמ"ש חז"ל שם ה' נקרא עליך זה תפילין שבראש כו'. אבל צריך להיות שיקדימו הכנות שבמעשה האדם כענין יראת חטאו קודמת אז חכמתו מתקיימת:
3