שפת אמת, במדבר, מטות י״טSefat Emet, Numbers, Matot 19
א׳תרנ"ח
1
ב׳במדרש ונשבעת חי ה' באמת כו' אי אתה רשאי לישבע אלא אם יש בך מדות הללו ה' אלקיך תירא כאותן שנק' יראי ה' אברהם איוב יוסף. דנדרים ושבועות נמסרו לבנ"י בכח האמת שיש להם כדכ' תתן אמת ליעקב. לכן תולין הנדר בו. נדר לאביר יעקב. כי אמת הפירוש שלא יוכל להשתנות וזה הכח א"א להשיג רק כשיש בו מדות הללו. ולכן אברהם יוסף ואיוב שנתנסו מן שמים זה הי' עדות שיש בהם זה הכח שלא להשתנות בשום אופן מזו האמונה שנקבע בהם. ולכן נקרא שבועת אמת. וזה הכח ניתן לבנ"י כמ"ש שארית ישראל כו' ולא ידברו כזב. ואז שפת אמת תכון לעד ולפי שזה כח הדיבור נמסר לבנ"י מקפיד הכתוב שלא יחלל דברו שלא יחליש כח הדיבור שנטע הקב"ה באיש ישראל:
2
ג׳במדרש ומקנה רב הי' לבני ראובן ג' מתנות בעולם כו' בזמן שהן באין בכח התורה כו'. אבל כשחוטפין לעצמן נאמר שבתי וראה תחת השמש כי כו' ולא לגבורים המלחמה כו' עת ופגע יקרה כו'. הפי' כי כל מה שבא בכח הטבע והוא תחת השמש לפי הנהגת הטבע והמזל (והוא) [*הוא] לעולם מתהפך ומשתנה. ואין לו קיום לעולם. לכן עת ופגע יקרה כפי שינוי העתים. אבל מתנה הבאה בכח התורה שהיא למעלה מן השמש ואינו בכח הטבע הוא קיים לעולם. והקב"ה רצה שבנ"י יקבלו מתנתם בכח התורה שע"ז כתיב לקח טוב נתתי כמ"ש במ"א. ולכן בברכת הארץ מזכירין ברית ותורה שעיקר השבח ע"ז שניתן לנו א"י בכח ברית ותורה. וממילא היא מתנה לעולם אפילו שנחסר לנו בעוה"ר עתה בפועל ממש. מ"מ עיקר המתנה קיימת. ולכן כ' ועמך כולם צדיקים בכח ברית ותורה לכן לעולם יירשו ארץ פי' ירושה שהיא בלי הפסק לא כמו שהי' ת"י כנען לפי שעה והזמן. והנה ארץ ישראל שנשבע הקב"ה לאבותינו לתת לנו הוא ענין פנימי והוא חתום חותם בתוך חותם כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת. וסוד א"י לא נגלה עד שנכנסו בנ"י לשם. וז"ש בפ' מסעי כי אתם באים אל הארץ כנען. פי' אתם באים לשם ולא באה לשם אומה אחרת כמו שרמזו במד' יש נאה ללבושו כו'. והנה א"י תלוי בברית כמ"ש וכרות עמו הברית. דכמו בנפש סוד המילה גנוז בחותם תוך חותם וכאשר הוסר הערלה ונפרע אז נגלה סוד המילה, כן א"י הי' עליו מכסה כדי שלא ישלטו החיצונים בפנימיות. וזה ענין סיחון ועוג שהיו שומרים והיא הערלה החופף סביב הברית וזה נמסר ביד משה רבינו ע"ה. אח"כ כשנכנסו וכבשו הז' אומות זה סוד הפריעה שהם היו שרוין בתוכה ממש. כמו עור הפריעה שדבוק ביותר ואין הפנימיות נגלה עד שהוסר עור הפריעה. כן נגלה קדושת א"י באיבוד אותן הרשעים. וזה רמז משה מלן ויהושע פורע [*ע"ש בהנוסחאות השונות שבמאמר זה] שפריעה ניתן ליהושע שאז נגלה בפועל קדושת ארץ ישראל. והנה הקב"ה הקפיד שלא ישאירו כלום מאותן הרשעים. ואעפ"י שלא קיימו המצוה בשלימות מ"מ רובן הרגו ולכן נגלה להם הקדושה כדין ציצין שאין מעכבין המילה כשפרע רוב עטרה אבל אם היו מקיימין בשלימות לא היינו מתגרשין לעולם מא"י שעי"ז שנשאר הציצין דערלה נמשך אח"כ הערלה ונתכסה הקדושה עד שיגאלנו הקב"ה ויכרות לנו ברית חדשה שלא תופר במהרה בימינו:
3