שפת אמת, במדבר, פנחס י״אSefat Emet, Numbers, Pinchas 11
א׳תרמ"ג
1
ב׳בפסוק השיב את חמתי כו' קנאתי בתוכם. כי ודאי לא הי' זה מעשה איש פרטי כי הלא כתיב ולא כליתי את בני ישראל כמו שמדייק בזוה"ק דהוי חזיין לאשתיצאי. וח"ו שהי' אופן לכלות בנ"י אבל האמת כי לעולם נמצא קנאה זו בכללות בנ"י אשר גם בימי ירידה ניצולים ע"י קנאה זו וע"י פינחס נתגלה מכח אל הפועל. ולכן ניתן לו הכהונה שהוא עדות על מדריגתו שיש בו כח כללות בנ"י שזה מעלת הכהן העובד בשם כל ישראל:
2
ג׳בענין המנין שחתם השם על השבטים כמ"ש רש"י. כבר כתבנו מה שלא מצינו עדות זו מקודם רק שמקודם לא היו צריכין עדות כי עדות רק במקום שצריכין בירור ע"י שירדו ממדריגתם הראשונה. והאמת כן זה העדות הוא לעולם. כמ"ש עם זו יצרתי לי כו' וכ' אתם עדי. וכמו כן כתיב עד ה' בכם. כי כפי העדות שבנ"י מעידין על ה' אחד כן מעיד השי"ת בשמים עליהם. ובכל מקום שצריך בירור יותר נגלה שבחן של ישראל. וכמו כן בכל גלות שבנ"י מעורבין בין הרשעים ומתחזקין להעיד עליו ית' בכל יום כמ"ש במ"א שעד צריך דרישה וחקירה באיזה יום מקום כו' ובדיקות אין להם סוף כו' וכפי ריבוי הדרישה והחקירה מתקיים העדות. ואיתא עדות שא"א יכול להזימה אינה עדות. כי המטמין עצמו ואינו מכניס עצמו במקום שיש התנגדות באופן שא"י להזימו אינו עדות אבל במקום שיש רואין ורוצין להזימו והוא מתגבר בעבודת ה' וא"י להזימו ולומר עמנו הייתם הוא עדות אמת. ולכן במקומות שנכשלו בנ"י ונתקנו שם נולד עדות חדש. וזכו שהעיד השי"ת גם עליהם כנ"ל. וב' המנינים היו בחי' תורה שבכתב ושבע"פ שיש לכל איש ישראל חלק בשניהם. ומנין הראשון הי' בחי' תורה שבכתב ונקשר כל אחד על מקומו. ועתה הי' המנין לקשור כ"א בשורש שיש לו בתורה שבע"פ ולכן תלה הכ' מנין זה במנין הראשון כאשר צוה כו' ובני ישראל היוצאים מארץ מצרים כו':
3
ד׳בפרשת הקרבנות. עד שאתה מצוני על בני צוה את בני עלי. הענין הוא כי מדריגת מרע"ה הי' להמשיך השפעה משמים לארץ כאשר הוריד התורה מן השמים. ובחי' עבודת הקרבנות הם להעלות ע"י התעוררות שלמטה התחתונים להעליונים. וזה צוה את בני עלי. וע"ז כתיב עולת תמיד העשוי' בהר סיני דכ' נעשה ונשמע נשמע הוא הקבלה מעליונים לתחתונים. ונעשה הוא שבנ"י קיבלו על עצמן להעלות כל העשי' והטבע לשורשו. כאשר חכמים הגידו כי השי"ת ברא יש מאין. והצדיקים צריכין לעשות אין מיש. וזה הכח ניתן לבנ"י בהר סיני להעלות כל הטבע לשורשו. וזהו עבודת הקרבנות תמידין ומוספין שהוא לקשר כל סדר הזמנים בשורשם. ועתה תפלות במקום תמידין. וכ' תשמרו להקריב. כי בודאי עבודה זו אינה בכח אנושי רק כפי רוב התשוקה שמצפין בנ"י כל היום לדבוק בשורש האחדות זוכין לסייעתא דשמיא להצליח בשעת עבודתם בעזר עליון. וכאשר אנו רואין בתפלת האדם שכפי היגיעה כל הימים לרבות הלילות בעבודת התורה ומצות כך זוכין להתפלל. וכמ"ש ה' שפתי תפתח כי לאדם רק מערכי לב כו'. ומכש"כ עבודת ביהמ"ק שהתפלה רק רמז לאותה העבודה. בודאי הי' תלוי בעבודת בנ"י כל הימים. ותשמרו הוא כמ"ש ושמרתם זה משנה ע"י הלימוד לשמה לידע האיך לעשות. על ידי זה אחר כך ועשיתם. וגם ירמוז למ"ש חז"ל העוסק בפרשת הקרבנות כאלו הקריב וזהו תשמרו:
4