שפת אמת, במדבר, פנחס י״חSefat Emet, Numbers, Pinchas 18
א׳תר"נ
1
ב׳בענין המנין וברש"י שחתם השי"ת שמו להעיד על יחוסם דכ' ועמך כולם צדיקים כו' יירשו ארץ. דכפי שמירת הברית זוכין לנחלת א"י. דכ' וכרות עמו הברית כו' לתת לזרעו שלעולם כן הוא לפי שמירת הברית זוכין לא"י. דמנין הראשון הי' ברית הלשון ומנין השני הי' ברית המעור וזהו הברית הוא במעשה ורשימה בגוף שזה צריך כח ביותר לפי שהוא במקום הערלה. וכמו שכל פרט יש לו קומה מן הראש עד הרגלים כן הוא בכלל שמשה רבינו ע"ה תיקן בכלל ישראל ברית הלשון. ובסוף הדור היו צריכין לתקן מקום הברית והרגלים. ואחר תיקון כל הקומה נכנסו לא"י ובנו ביהמ"ק. וז"ש עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים שזה הי' עדות שתקנו מריש כל דרגין עד בחי' הרגלים. וע"ז הי' העדות בראיות פנים יראה כל זכורך. ובנ"י מתפארים בזה עומדות היו כו' בשעריך ירושלים היא כשהיו נפתחים שערים הפנימיים כדכ' הבנוי' כעיר שחוברה לה שהי' דבוקה בשורש העליון:
2
ג׳בפסוק לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו. כי בקבלת התורה דכ' ועל הארץ הראך את אשו זה האש נשאר בבנ"י. וזה האש שירד על המזבח מן השמים ובזכות הקרבנות נתקיים זה האש בבנ"י. ובשבתות ומועדים שיש נשמה יתירה צריכין קרבן מוסף לקיים תוספות התלהבות המתגלה בהם. תשמרו להקריב לי לשמי. הגם כי בזכות הקרבנות ירד כל השפע בעולם אבל מחשבת בנ"י צריך להיות רק לשמו ית' בלבד. וכמו כן בתפלות שכנגד תמידין תיקנום צריך להיות עבודה צורך גבוה ואז ממילא מפיקין רצון מהשי"ת:
3