שפת אמת, במדבר, פנחס כ׳Sefat Emet, Numbers, Pinchas 20
א׳תרנ"ב
1
ב׳הנני נותן כו' בריתי שלום במד' גדול השלום שעולם מתנהג בו כו' כלי מחזיק ברכה כו'. ברית הוא הפנימיות ויסוד הנקודה שהכל עומד עלי'. ויש ברית בעולם שנה נפש. וכ' וכרות עמו הברית לתת כו'. לתת. מאי ב"פ לתת. אך כי יש נקודה שכל העולם תלוי בו ובזה חתם הקב"ה שמו. וא"י וירושלים וביהמ"ק הוא ברית העולם ולכן נק' ירושלים. ונק' שמו עליו כמ"ש ששמו ית' חקוק על אבן שתיה. וכ"א על הבית שנקרא שמך עליו. אכן כ"ז שהאומות היו בתוך ארץ ישראל לא הי' נגלה הברית רק בהסיר הקליפה. וכמו כן בימי בראשית כתיב מקודם תהו ובהו וחושך אח"כ יום הששי ויכולו חתם השי"ת שמו על גמר הבריאה שהי' בש"ק כמ"ש במד' ויכולו כשנעקר תהו ובוהו נראית מלאכת שמים וארץ. לכן נקרא שבת ברית ונק' שלום ע"י דמתעברין מיני' כל סט"א ונגלה הברית בזמן. וכמו כן בנפש יש ערלה שהוא תהו ובהו ובהסיר הערלה נגלה הברית ונק' שלום. וחתם שמו ית' באות ברית קודש כמ"ש ועל בריתך שחתמת בבשרנו. וכמו כן בא"י הי' מקודם תהו ובוהו ואח"כ זכו בנ"י להוריש אלה האומות ונגלה להם ברית שלום. ולכן מזכירין בברכת הארץ ברית בבהמ"ז כי ע"י הברית נכנסו לארץ. ז"ש וכרות עמו הברית. פירוש ברית המיוחד שכולל עולם שנה נפש. לתת כו' ארץ הכנעני כו'. ועי"ז לתת לזרעו הברית שנסתר בעולם כנ"ל. ובזה הברית שורה הברכה כמ"ש בשבת ויברך כו' יום השביעי. וכולהו ברכאין בשבתא תליין. וכן בציון שם צוה ה' את הברכה. וכן בנפש הברכה באות ברית דעביד תולדין וע"י הברית זוכין להמשיך נשמות מעולם העליון ונק' שלום כדאיתא לא נקרא אברהם אבינו תמים עד שנימול. ובמד' בדין הוא שיטול שכרו. דאיתא בעשרה מאמרות נברא העולם כו' להפרע מן הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים העולם שנברא בעשרה מאמרות הוא העדות שבנ"י מעידין ומבררין כי לה' הארץ ומלואה ועי"ז זוכין לשכר טוב שהוא ברית שלום והוא עדות שהקב"ה מעיד על בנ"י כמ"ש שם י"ה עדות לישראל י' באיש שהוא רומז לעוה"ב שנברא בי'. וברית מילה הוא הי' שהוא עדות שיש לישראל חלק בעוה"ב כמ"ש חז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב כו' ועמך כולם צדיקים כו'. וזה עצמו ענין הברית שהוא התקשרות עולם עליון בעולם הזה. וזה ניתן לבנ"י ע"י שמעידין כי הקב"ה מלכותו בכל משלה והוא המנהיג ומחי' כל. כמו כן הקב"ה מעיד עליהם שיש להם חלק בעוה"ב ויש להם כח להמשיך נשמות קדושות. וזו הי' רומז לעשרה מאמרות ועשרת הדברות. והנה דור המדבר היו הכנה לתקן כל הקומה לכל הדורות וניתן להם ברית הלשון בקבלת התורה בהר סיני במדבר. ועתה בסוף המ' שנה שהתחיל כניסתם לארץ ישראל הי' גמר התיקון בברית המעור שזה יסוד א"י וביהמ"ק כדאיתא יראה כל זכורך כו'. ולכן הי' כאן נסיון גדול בשטים שזה הברית הוא גמר הקומה. והכל הולך אחר החיתום. ובאמת ע"י שבמקום הזה גוברת הקליפה וסט"א לכן חתם בו הקב"ה בריתו בבשרנו שיהי' לנו כח בזה לגבור הסט"א. וכ' מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק וזהו רומז על המילה שהוא שמו ית' ובני ישראל צריכין להתאחז בזאת הברית והחתימה. וכפי רוב השמחה והשתוקקות שיש לאדם בבריתו אשר חתם בבשרנו כך יוכל לשמור אות ברית קודש. ובו אחז פינחס הצדיק דרכו כמ"ש ויקח רומח בידו הוא ו' זעירא שכל הרמ"ח איברים תלוין בו. וכמו כן כל איש ישראל כפי שמעלה בדעתו שחתם הקב"ה שמו ית' בבשרנו. ולכן צריכין לשמור אותו כמ"ש לא תשא כו' שם ה' אלקיך לשוא. כמו שצריכין לשמור הפה ע"י שכחן של ישראל בפה. כמו כן צריכין לשמור ברית המעור. וזה הברית מסייע לכל איש ישראל. ואיתא בילקוט אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני ע"ש שדורש על מעשה שיטים שנכשלו בנ"י וניצולו ע"י פינחס והוא כנ"ל שבסוף הקומה בבחי' רגלים נמצא הסט"א. והקב"ה חתם בנו בריתו של אאע"ה. והוא חוט של חסד שכל מי ששומר בריתו נמשך עליו חוט של חסד של אאע"ה. וכמ"ש חז"ל שאברהם אע"ה מציל בנ"י מגיהנם והוא חוט של חסד הנ"ל. וע"ז כתיב גם כי אלך בגיא צלמות כו' כי אתה עמדי. פי' ברית מילה שהוא שמו ית' וחוט של חסד שע"ז רומז שם אתה כידוע. והמשכיל יבין דברים אלו ביותר כי עיקר כח המילה להמשיך בחי' חסד למטה. ולכן השומר בריתו נקרא חסיד. וזה הי' שבט לוי. לאיש חסידיך כמ"ש שימו איש חרבו על ירכו. מגדל עוז שם ה' הוא שבת מילה. עדות בנ"י על הקב"ה בשבת. ועדות הקב"ה עלינו במילה. וכ' צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו. ודרשו חז"ל מכאן שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום. ואלולי שהקב"ה עוזרו אינו יכול לו. וזה העזר הוא בבריתו שחתם בבשרנו כי הרשע מכתיר את הצדיק והרמז לעור משכא דחויא התלבשות הגשמיות. וזהו צופה מלשון ציפה כי הערלה היא קליפה הסובבת הגוף. אך הקב"ה נתן לו כח להסיר הערלה במקום אות ברית קודש. ובזה לא יעזבנו בידו. כמ"ש חסדך ה' יסעדני. כי אתה עמדי. כמ"ש לעיל:
2
ג׳הנני נותן לו את בריתי שלום. דאיתא יש קונה עולמו בשעה אחת. והוא ע"י מסירת נפש וזהו נקרא שעה אחת להיות כל הרצונות שבו בטלין לרצון אחד לעשות מצות הקב"ה כמו שהי' בפינחס שמסר נפשו לקנאות קנאת ה' צבאות. לכן ניתן לו כל השלימות. כי האדם נקרא מהלך שצריך לילך ממדריגה למדריגה עד שמוציא מכח אל הפועל כל השלימות מה שנברא עליו ומלאך נק' עומד כי הוא מתוקן ועומד על מה שנברא. וכאן כתיב ויקם מתוך העדה שנתקן כל הקומה שלו. וכן כתיב ויעמוד פינחס ויפלל שנעשה מלאך ה' צבאות וזכה אל השלימות בשעה אחת. ובאמת הוא מדה במדה מי שמוסר כל נפשו וכל מה שהי' ראוי לחיות עוד הכל מוסר לשמו ית'. נותנין לו משמים לתקן בשעה אחת מה שהי' מוכן לו לכל ימי חייו. ושעה אחת הנ"ל נמצא בכל איש ישראל כמ"ש אין לך אדם שאין לו שעה רק שצריכין לייגע עצמו כל הימים לזכות לאותה שעה ובמס"נ זוכין לה מיד כנ"ל:
3